הגוי הנכסף

בפרק ב', ג אומר הנביא צפניה: "בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו, בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה'". כלומר, לעומת אותם הנזכרים בפרק א' הדולגים על המפתן והאומרים ה' לא ייטיב ולא ירע, הגוי לא נכסף (עליהם תוכלו לקרוא בפרק הקודם), יש גם טובים, ענוי הארץ, שיש להם ערכים של משפט וצדק.

בפרק ג', יא מוסיף הנביא ואומר: "ביום ההוא לא תבושי מכל עלילתיך אשר פשעת בי כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך ולא תוסִפי לגבהה עוד בהר קדשי". "עליזי גאותך", כלומר אותם היהירים המתרברבים, חסרי הערכים, צוברי הנכסים, מחקי הגויים, את כל אלה יסיר ה' "ולא תוספי לגבהה עוד". ובפסוקים יב, יג נאמר: "והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה'. שארית ישראל לא יעשו עַולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית כי המה ירעו ורבצו ואין מחריד".

זהו הניגוד. אותם ענוי הארץ, העניים שאינם צוברים נכסים, שאינם מחקים את הנוכרים, שאינם דולגים על המפתן, שאינם לובשים מלבוש נוכרים, הם אינם הגוי לא נכסף (א), אלא הגוי הנכסף, שיש לו אמונה.

ארץ פלשתים, ובמיוחד אשקלון, היא הדוגמה המובהקת של התרבות הרווחת בימים ההם. התרבות של "עליזי גאותי" ושל הצוברים נכסים, כסף וזהב, החיים חיים קלים, הנוהים אחרי האופנה. אותה ארץ פלשתים תיהפך לחבל לשארית בית יהודה. "והיתה חבל הים נות כרת רעים וגדרות צאן. והיה חבל לשארית בית יהודה עליהם ירעון, בבתי אשקלון בערב ירבצון כי יפקדם ה' אלהיהם ושב שבותם" (ו-ז).

אותה ארץ פלשתים תהיה לחבל לרועים, איכרים, אנשי עמל ואנשי עבודה. אלה הם האנשים שהוא ניבא להם בפרק ג': "והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה'. שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב" (ג', יב-יג).

צפניה מעורה במציאות של תקופת מנשה ושלאחריה. הוא ראה את הפגמים והליקויים, תוצאת ההתעשרות, ההוללות, החיים ללא ערכים, של הגוי לא נכסף. הוא ניבא כי כאשר תגבר השפעת הטוב ויגבר משקלו של החלק הטוב של עם ישראל, של אותם ענוי ארץ, אז יתוקן המעוות, והתיקון הזה יהיה קשור עם חורבן ארץ פלשתים. ארץ זו, ארץ ההוללות והפחזות, תעבור ליהודה. ביהודה עצמה כוחם של אותם אנשי הצדק שלא ידברו כזב.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת