מהו מבנה המזמור שלפנינו? מה היחס בין מזמורים א' ו-ב'? על איזה רקע נאמר מזמור ב'? ומה פשר המילים "נשקו בר" (יב)?
א. מהו מבנה המזמור ומהי חלוקת הפסוקים? יש מי שאמר (כך עמוס חכם ב'דעת מקרא' למשל) שהמזמור נחלק לארבעה חלקים שבכל אחד מהם שלושה פסוקים. בחלק הראשון (א-ג) מדברים הגויים נגד ה'; בחלק השני (ד-ו) מדבר ה' אל הגויים; בחלק השלישי (ז-ט) דברי המלך ובחלק האחרון (י-יב) דברי המשורר או המלך אל הגויים. החלוקה הזו לא לגמרי מסתדרת. פסוקים א-ב הם מדברי המשורר ולא דברי הגויים. כך גם פסוקים ד-ה הם מדברי המשורר שמקדימים לדבר ה' שבפסוק ו. מצד התוכן די ברור שיש שלושה חלקים מרכזיים למזמור: א-ג עוסק ב"מרד הגויים". באמצע המזמור מופיעה ההבטחה של ה' למלך שתביא לידי מה שמתואר בפסוקים י-יב – הכנעת הגויים.
ב. האם מזמור א' ו-ב' הם בעצם מזמור אחד או שני מזמורים? חז"ל טענו שמדובר במזמור אחד: "'אשרי האיש' ו'למה רגשו גוים' – חדא פרשא היא" (בבלי ברכות ט' ע"ב). כמובן שהפתיחה והסיום של שני המזמורים קשורים: "אשרי האיש" (א', א) ו – "אשרי כל חוסי בו" (ב', יב). אך בכל זאת מצד התוכן קשה לראות בשני המזמורים רצף אחד. מזמור א' עוסק ביחס שבין הצדיק והרשע ואילו מזמור ב' עוסק ביחס שבין הגויים למלך הנבחר על ידי ה'. אמנם גם למזמור ב' אין כותרת אך אין זה מעיד בהכרח שמזמור ב' הוא המשך של מזמור א'.
ג. מה עומד ברקע של המזמור? מיהו המלך ומיהו המשיח המדובר? משיח במקרא אינו ה"משיח" כפי שאנו רגילים לקרוא לו כיום, אלא 'המלך המשוח'. הגויים מעוניינים להתיר את ה"מוסרות" שהמלך הטיל עליהם וברצונם להפסיק לעבוד את המלך. אך ה' מבטיח למלך "ה' אמר אלי בני אתה, אני היום ילדתיך... תרעם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם" (ז-ט). לא מאוד ברור לאיזה זמן המזמור הזה מכוון, אך מדובר על תקופה שבה עמים אחרים כפופים למרות של מלך מישראל. אחת התקופות שבה המקרא מעיד על כך שעמים עבדו מלך מישראל היא תקופת שלמה. לא רק זאת אלא שה' מכנה את שלמה כבנו במקום אחר (שמואל ב ז', יד: "אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן"). גם הקריאה לעמים לבוא ולעבוד את ה' (יא) מתאימה מאוד לתפילת שלמה, בה שלמה מתפלל שגם הנוכרי יתפלל בבית ה' "למען ידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה אתך כעמך ישראל" (מלכים א ח', מא-מג). כך אולי הדברים מכוונים אל השטנים שקמו בימי שלמה (שמתוארים במלכים א י"א), או אולי להתנגדות של המלכים ששלט בהם דוד כששלמה החל למלוך.
ד. הפסוקית הראשונה שבפסוק האחרון במזמור קשה: "נשקו בר" (יב) – יש מי שהציע: נשקו את הבר – מלשון נקיות כפיים וטהרה. אפשרות אחרת היא: נשקו בר=בן – נשקו את הבן, כלומר את המלך. פירוש נוסף הוא: נשקו בר = משק בר – הכינו תבואה למלך ישראל (העלאת מנחה למלך היא סימן לכניעה).