הברית מאפשרת השראת שכינה

פרקים כ"ה-כ"ו שבסוף ספר ויקרא נאמרו "בהר סיני" (כ"ה, א). פרק כ"ו חותם ברית, שפתיחתה במעמד הר סיני.

על שמירת הברית מבטיח ה' לעם ישראל ברכות רבות, המפורטות בפרק כ"ו: פרנסה טובה, בטחון ושלום. אבל עיקר ההבטחה האלוקית בעקבות הברית טמונה בפסוקים האלה:
"וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם.
וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלוקים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם" (יא-יב)

יש כאן שתי הבטחות:
1. השראת שכינת ה' בתוכנו, בעם ובארץ.
2. ה' יהיה אלוקינו (ינהיג אותנו, יהיה הריבון שלנו) ואנו נהיה עמו.

ההבטחה שה' יהיה אלוקינו עומדת בבסיס יציאת מצרים: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלוקים" (שמות ו', ז); אך ההבטחה על השראת השכינה אינה נזכרת בספר שמות עד הציווי על המשכן. (אמנם, יש קשר בין ההבטחות שהרי השופט והמנהיג עושה זאת מתוך עמו. רק אם ה' יושב בתוכנו הוא מנהיגנו באופן ישיר).

אם אכן פסוקים אלה בויקרא כ"ו נאמרו למשה בהר סיני, לפני בניין המשכן, הרי שיש כאן אמירה מפורשת:
אם תלכו בחוקותיי ותשמרו את הברית אני אשכון בתוככם. הבטחת השראת השכינה אינה תנאי לברית, ואינה בבסיסה אלא היא תוצאה שלה ואפשר לומר גם: גולת הכותרת שלה.

הבטחתו של הקב"ה שישרה שכינתו בתוכנו, מניחה את היסוד לרעיון שה' אינו בשמים ומתגלה מידי פעם בארץ, אלא ה' יכול לשכון בארץ ממש - "משכני בתוככם" (יא).
זהו הבסיס המבוקש לרעיון המשכן. הציווי על המשכן מאפשר את מימוש הברית, במציאות של ישראל במדבר, מתחת להר סיני: ה' מבטיח שהוא ישכון בתוך העם גם בדרך, בינתיים, ולא רק כשיגיעו לארץ. לשם כך נבנה המשכן. 

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון