יהואחז ויואש, שני מלכי ישראל שעשו הרע בעיני ה', נענשו על כך, ואף על פי כן זכו שניהם לבסוף לישועה. מלכות ישראל בצפון המשיכה להתקיים למרות כל חטאיה, ואף זכתה להישגים נאים. על מה ולמה?
על יהואחז בן יהוא אמר הכתוב: "ויעש הרע בעיני ה' וילך אחר חטאת ירבעם בן נבט... ויחר אף ה' בישראל... ויחל יהואחז את פני ה' וישמע אליו ה'..." (ב-ד). אותו הדבר נאמר על יואש: "ויעשה הרע בעיני ה', לא סר מכל חטאות ירבעם בן נבט" (יא), ואף על פי כן כאשר בכה והתחנן על פני אלישע הגוסס ואמר "אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו" (יד), ירה אלישע עמו חץ תשועה בארם. ההשגחה לא פעלה פה בדרכה המקובלת, אלא בשיטה אחרת, והשאלה דוחקת: מדוע לא חל על מלכות ישראל חוק השכר והעונש החובק את כל התנ"ך?
הכתוב הסביר את סיבת הדבר: "כי ראה את לחץ ישראל כי לחץ אותם מלך ארם" (ד). וכן "ויחן ה' אותם וירחמם ויפן אליהם למען בריתו את אברהם, יצחק ויעקב, ולא אבה השחיתם, ולא השליכם מעל פניו עד עתה" (כג).
שני נימוקים נזכרים כאן להצלת ישראל - הברית והלחץ. ביסוד העניין עומדת הברית האלוקית עִם ישראל שאין בה שינוי ותמורה, והיא עושה את ישראל סגולה מכל העמים. משום כך נעשה הלחץ הארמי המוגזם, שאיים על עצם קיום האומה, סיבה להציל את העם.
שיאו של המהלך האלוקי הזה בישראל הגיע בימי ירבעם בן יואש. גם עליו אמר הכתוב "ויעש הרע בעיני ה'" (י"ד, כד) ואף על פי כן זכה להשיב את גבול ישראל לימי התפארת של דוד ושלמה (שם, כה-כז).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'מקדש מלך - עיונים בספר מלכים', בהוצאת מדרשת הגולן