קהלת מרבה להשתמש במילה "הבל" כאשר הכוונה היא לדבר חולף. כאשר האדם מבין שחייו חולפים, הוא מכיר בערכו של כל רגע ומנצל אותו.

 

שלושים ושש פעמים מופיעה המילה "הבל" במגילתנו. האם רצה החכם מכל אדם לבשר לנו שאין כל ערך בחיי אנוש? האמנם המסר של קהלת הוא מסר כל כך פסימי?

מה משמעות המילה "הבל" במקרא?

המשמעות המילונית הראשונה של המילה "הבל" היא: רוח, אד העולה מן הפה אגב נשימה באוויר קר או מגוף חם. מן המשמעות הזאת בא הדימוי לדבר חולף.

כך בתקבולת בישעיה נ"ז, יג:  "ישא רוח יקח הבל" -

ההבל שבצלע השנייה של התקבולת מקביל אל רוח שבצלע הראשונה.

בתהילים מזמור קמ"ד, ד התקבולת:  "אדם להבל דמה - ימיו כצל עובר" -

ההבל מקביל לצל עובר. ומכאן גם לדבר מכזב, דברי שוא,

כדברי זכריה (י', ב):  "וחלומות השוא ידברו - הבל ינחמון".

קהלת מרבה להשתמש במילה "הבל" במשמעות של דבר חולף, שאינו בר קיימא:

"כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו ויעשם כצל" (ו', יב).

הידיעה כי החיים הם דבר חולף, וכי סוף כל אדם למות, מביאה אותנו להכרת ערכו של כל רגע בחיים. כל רגע חולף לא ישוב. החיים חולפים כמו הבל. ימינו כצל עובר, ועל כן נצל כל שעה, מלא אותה בתוכן ובשמחה לפני שתחלוף ותעבור, והזקנה שתקפוץ עליך לא תאפשר לך להנות מרגעי חייך:

"כי אם שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח, ויזכור את ימי החושך,

כי הרבה יהיו, כל שבא - הבל.

שמח בחור בילדותך, ויטיבך לבך בימי בחורותיך, והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך...

והסר כעס מלבך, והעבר רעה מבשרך, כי הילדות והשחרות הבל.

... עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ...

וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה.

הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל" (י"א, ח - י"ב, ח)

המחשבה הזאת כי הכל חולף, כי מאומה אינו יציב מביאה את האדם להסיר מליבו מחשבות של גאווה, והוא מבין כי עליו לירוא את ה' ולשמור את מצוותיו: "את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור" (י"ב, יג). 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת