הבהמות ועוצמתו

פרקים מ'-מ"א הם תשובת ה' השנייה (והאחרונה) לאיוב. חלוקת הפרקים לדעתי אינה טובה, ועל פרק מ"א היה להתחיל שבעה פסוקים קודם, וכך אתייחס אליו כאן.

רוב המפרשים, גם המודרניים שבהם, ראו בתשובת ה' השנייה את המשכה של הראשונה בתיאורי הטבע הרבים שבה, אך דומה שעיסוקה שונה. תשובת ה' הראשונה עוסקת בחסדו של הקב"ה עם הבריאה, ובאה לומר לאיוב בעקיפין, שהקב"ה משגיח עליו ושוחר את טובתו. זוהי תשובה הבאה לענות מבחינה עקרונית לשאלת הצדיק שרע לו. תשובת ה' השנייה עוסקת ברשע שטוב לו, ובאמירה שבסופו של התהליך, ה' עתיד לטפל בו על פי מעשיו.

כמו התשובה הראשונה, הקב"ה דן גם כאן בבעלי החיים, ומהם נלמד המשל על התנהגותו גם עם בני האדם. שני הרשעים המתוארים בתשובת ה' כאן הם ה'בהמות' (בלשון יחיד) והלויתן. חז"ל (ויקרא רבה י"ג) רואים בהם את המתנות שעתיד הקב"ה ליתן בגן עדן לשולחנם של הצדיקים ולסעודתם. ה'בהמות' מצטייר בפרקנו כחיה עצומה, מעין דינוזאור קדמון, המטיל את חיתתו על כל שוכני היבשה. הפרק הבא יעסוק בלויתן, הפועל דוגמתו על שוכני המים. ה'בהמות' יכול להרשות לעצמו להיות רשע מרושע, שהרי מי יעז לעמוד בדרכו?! הוא הדוגמה לרשע וטוב לו המפיל את חיתתו על כולם. ה' שואל את איוב:

"וְאִם זְרוֹעַ כָּאֵל לָךְ וּבְקוֹל כָּמֹהוּ תַרְעֵם: עֲדֵה נָא גָאוֹן וָגֹבַהּ וְהוֹד וְהָדָר תִּלְבָּשׁ: הָפֵץ עֶבְרוֹת אַפֶּךָ וּרְאֵה כָל גֵּאֶה וְהַשְׁפִּילֵהוּ: רְאֵה כָל גֵּאֶה הַכְנִיעֵהוּ וַהֲדֹךְ רְשָׁעִים תַּחְתָּם: טָמְנֵם בֶּעָפָר יָחַד פְּנֵיהֶם חֲבֹשׁ בַּטָּמוּן: וְגַם אֲנִי אוֹדֶךָּ כִּי תוֹשִׁעַ לְךָ יְמִינֶךָ" (ט-יד)

ובלשוננו: אתה מסוגל להכניע את הרשע כה מהר עד שאתה דורש זאת ממני?!

ודאי אין מעצור ביד ה' להושיע ברב או במעט. אך אם האדם אינו מסוגל לכך, מה זכותו לעמוד מול הקב"ה כשבידו שעון עצר, ולדרוש שיעשה זאת עכשיו?!