שם "א-להים" המופיע במזמור מתייחס פעמים אל הקב"ה ופעמים, להבדיל, אל הדיינים בני האנוש. המשורר מאוכזב מהמשפט בארץ, שאמור לשקף את רצון ה' אבל נעשה על ידי בני תמותה בעלי מניעים אישיים.
מזמור פ"ב עוסק במערכת המשפט, שנתבע ממנה להיות צודקת והוגנת, להציל עשוק מיד עושקו ולהביא לחברה מתוקנת יותר. המילה "א-להים" מופיעה במזמור הזה ארבע פעמים, ושוזרת את רעיון המזמור. למילה זו יש שני מובנים. ברוב הופעותיה בתנ"ך היא עומדת כאחד משמותיו של הקב"ה, המקושר למידת הדין דווקא, כפי שעולה מרש"י לפסוק הראשון שבתורה (ד"ה 'א-להים'), ומעוד מקורות רבים.
פירושה השני של המילה הוא דיין/בית דין, בני אנוש, כפי שמופיע מספר פעמים בפרשת משפטים. נראה אם כן שמשמעות המילה בעיקרה מתייחסת לישות שפוסקת ושולטת, כאשר גם לה' וגם, להבדיל, לשופטים ארציים יש שימוש דומה בה.
כעת בשובנו למזמור נראה ששני המובנים משמשים בו יחדיו, ויש להבדיל ביניהם:
כבר בפסוק א ברור כי בלתי אפשרי להבין את שני ה'א-להים' שבפסוק באותו מובן. אלא יש לפרש את הפסוק כך (וכך עושה המלבי"ם): "א-להים (הקב"ה) ניצב בעדת אל (כינוי לבית הדין), בקרב א-להים (הדיינים) ישפוט (הקב"ה)"- כלומר הקב"ה מאשר את הפסקים של הדיינים ובודק אותם.
בהמשך בפסוק ו, המשורר פונה אל הדיינים ומתאר את הציפיות שהיו לו מהם כ'א-להים'. נראה שהפסוק יכול להתפרש (אולי בכוונה) בשתי הדרכים: אפשר להבין אותו כהקבלה (א-להים אתם=בני עליון כולכם) המציבה את הנחת המשורר שהדיינים הם בריות א-להיות לא טבעיות; ואפשר גם כהשוואה: א-להים אתם (דיינים) ובשל כך אתם שקולים לבני עליון ויש לכם אחריות. כך או כך, משמעות הפסוק היא שלדיינים יש כוח גדול, דומה כמעט לכוחו של ה', והמשורר מתאכזב מהשימוש שלהם בו.
לבסוף, בפסוק האחרון קורא המשורר לא-להים (כאן ודאי הכוונה היא להקב"ה) שיקום וישפוט הארץ.
נראה אם כן שהמזמור מתאר את המתח בין הדיינות הארצית למצופה ממנה בהשוואתה לא-להים - דיין הצדק. המשורר מאוכזב מהמשפט בארץ, שאמור לשקף את רצון ה' אבל נעשה על ידי בני תמותה בעלי מניעים אישיים. ומסיים בתפילה שהא-ל ישוב ויקח לידיו את המשפט בארץ ויהפכהו למשפט צדק.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד תנ"ך בידי הנוער