אילו ציווי האמונה היה ציווי רגיל, לא היו ישראל מבינים שמדובר באמונה שונה לגמרי מזו שהכירו עד עתה. לשם כך היה צורך בחווייה והתגלות.

 

עשרת הדברות פותחות במילים "אנכי ה' אלוקיך" (ב). אין כאן ציווי: 'דע כי אנוכי ה' אלוקיך', אלא תיאור עובדה. מדוע מצוות האמונה ניתנה בצורה כזו ולא בלשון של ציווי? ניתן לתרץ שאי אפשר לצוות להאמין בקב"ה מבלי שנדע מי הוא הקב"ה. יש בעיה לוגית בכך שהקב"ה יצווה להאמין בו. לכן היה צורך קודם כל להציג את הקב"ה לפני ששומעים את מצוותיו ולכן בא הפסוק בצורה כזו - "אנכי ה' אלהיך".

אך ניתן לומר מעבר לכך. גם אילו ניתן היה לצוות להאמין בקב"ה, לא היה רצוי לעשות זאת. בני ישראל חיו שנים רבות במצרים וספגו מתרבותה האלילית. תרבות זו הייתה מאופיינת לא רק באלילים רבים, אלא גם בכך שהאלילים נתפסו כאחראים לכל מה שמתרחש במציאות. בניגוד לאלילים אלו, הקב"ה הוא יחיד, וגם טרנסצנדנטי - עליון ומנותק מהמציאות.

את המסר הזה היה צריך להעביר לעם ישראל ובכך לשנות את התפיסה שלהם את הא-לוהות. אילו ציווי האמונה היה ציווי רגיל, לא היו ישראל מבינים שמדובר באמונה שונה לגמרי מזו שהכירו עד עתה. לשם כך היה צורך בחווייה והתגלות.

במעמד הר סיני הייתה בעייתיות: מצד אחד, עם ישראל לא היה קולט דבר אם הקב"ה היה נשאר בשמים ולא יורד להעביר להם את הדיברות; אולם מצד שני, היה חשוב שעם ישראל יבין שהקב"ה הוא טרנסצנדנטי ועליון, ואינו דומה לאלילים אליהם היו רגילים. לכן, היה צורך בחוויה עמוקה כדי להעביר מסר מורכב זה ולא להסתפק בציווי רגיל.

מעמד הר סיני היווה חוויה עמוקה שירדה עד לרובד הבסיסי העמוק של הנשמה. עם ישראל היה זקוק לחוויה והתגלות, כדי שיוכל לחוש את הקב"ה ולא רק את היותו מצווה. לא מספיק שאדם ידע שצריך להשתעבד לקב"ה וירצה לעשות זאת, יש צורך בכך שגם יחוש זאת ויחווה את מציאות הקב"ה עצמה, ולא רק את היותו מצווה - "אנוכי ה' אלוקיך!".

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון