האריות - שליחי ה'

השיטה האימפריאלית האשורית לא הסתפקה בהגלית עמים ממקומם, אלא החליפה אותם זה בזה. בכך התמלא החלל הריק, והעמים ידעו שנקלעו למצב בלתי הפיך - גלותם היא סופית. אבל בישראל נתקלה השיטה האשורית במעצור חריג - האריות באו ומנעו מן העמים הזרים לרשת את שבטי ישראל. ההשגחה האלוקית התערבה והעניקה לעם ארכה נוספת, ולשעה התעוררה עדיין התקווה לעצירת מהלך החורבן.
התורה הבטיחה "ולא יחמוד איש את ארצך" (שמות ל"ד, כד) ושללה את חמדנותם של זרים את הארץ. זוהי הבטחה כפולה לאומית ופרטית: כאשר יעשה העם את הנדרש ממנו ויעלה לראות את פני ה', לא תחמד ארצו, והנחלה האישית וחלקת האדמה המשפחתית תישמר. אותם אריות שסבבו את הארץ ולא נתנו לשומרונים להיאחז בה במקום בניה שמרו גם על בתיהם של עולי הרגל.
מקומם של האריות בסיפור הובלט ביותר, ובכלל האריות פעילים מאוד בספר מלכים. הם פוגעים באופן קבוע בכל מי שמפר את צו הנביא, אפילו היה הוא עצמו נביא. אריה הרג את איש האלוקים מיהודה כאשר חזר לאכול בבית אל בניגוד לנבואתו (מלכים א י"ג), אריה הרג את בן הנביא שסרב לקיים את דברי חברו הנביא "בדבר ה' הכיני נא" (שם כ', לא).
אולי גם האריות שפגעו בשומרונים באו מסיבה זו. משפט אלוהי הארץ אינו רק תפיסה אלילית טריטוריאלית, אלא גם התייחסות לקדושתה המיוחדת של ארץ ישראל והמתחייב ממנה. עם ישראל גלה מן הארץ למרות שהיא ארצו, משום שלא קיים את דברי הנביאים ולא חזר בתשובה. הארץ הקיאה אותו מתוכה כאשר חטא וטימא אותה. אבל ישיבתם של השומרונים החוטאים בה במקומו, כאשר הם ממשיכים לעשות ככל תועבותיהם בעבר, אף היא ביטול לדברי הנבואה האמורה. לכן אכלו בהם האריות להרחיקם מן הארץ.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'מקדש מלך - עיונים בספר מלכים', בהוצאת מדרשת הגולן