אפילו אברהם אבינו עלה לארץ ולא נולד בה. עלינו להבין את הקושי הגדול שיש בעליה לארץ.
סיפור התשתית שלנו אודות הקשר בינינו ובין הארץ הזו, הוא סיפור המתחיל דווקא הרחק מכאן. מסתבר, כי אפילו מייסד האומה הישראלית, אברהם אבינו, איננו 'צבר'.
מה גורם לאדם לקום ולהתחיל ללכת?
אצל אברהם, היה זה הקול הא-לוהי הנגלה אליו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (א).
למרות זאת, גם לאברהם אבינו לא היה פשוט. הנה מה שכותב הרמב"ן על פסוק א' בו מופיעה הקריאה "לך- לך":
"וטעם להזכיר 'ארצך ומולדתך ובית אביך', כי יקשה על האדם לעזוב ארצו אשר הוא יושב בה ושם אוהביו ורעיו וכל שכן כשהוא ארץ מולדתו ששם נולד, וכל שכן כשיש שם כל בית אביו, ולכך הוצרך לומר לו שיעזוב הכל לאהבתו של הקב"ה".
לא פשוט לעלות לארץ, אפילו אם זו הוראה מפורשת מלמעלה...
המילה 'הגירה' טומנת בחובה את העקירה, את הקושי, את ההסתגלות ולו לנופיה החדשים של הארץ. יחד עם זאת, במילה 'הגירה' יש הקטנה, שאיננה נושאת את ההוד וההתפעמות שיש ברעיון של 'עליה'. מה אנחנו מציעים? להמשיך לחשוב על כל אלו שקמו והלכו, קמו ובאו הנה, כעולים חדשים - אבל לא לשכוח לרגע, שהמעשה ההרואי כרוך בלא מעט וויתורים וקשיים. מצאנו לנכון לסיים במילותיו המופלאות של אהוד מנור:
אבא שר אני לך,
על שיום אחד
קמת ותלך.
אמא זה השיר הוא לך,
על ימי לכתך
אחרי אבי לכאן.
באדיבות עמותת 'יסודות' - המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה, במכללה האקדמית הרצוג