האם לוט שייך לסדום?

אישיותו של אברהם היא אנטיתזה מובהקת לרשעתם של אנשי סדום. אין כל קשר חברתי בינו לבינם, בין גורלו לגורלם. אף הוויכוח שמנהל אברהם על גורלה של סדום – ממרום מושבו של אברהם הוא נעשה. לא מחמת נגיעה וקִרבה לאנשי סדום הרעים והחטאים יוצא אברהם להגן עליהם, אלא מחמת דאגה לקידוש השם בעולם: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!" (י"ח, כה).

לוט, לעומת אברהם, בחר לחיות בין אנשי סדום ה"רעים וחטאים לה' מאד" (י"ג, יג). בקרבם הקים את ביתו ואת משפחתו, ונראה הדבר כי כשם שחתניו לוקחי בנותיו הם מאנשי סדום, אף אשתו – סדומית היא. גורל לוט ומשפחתו תלוי ללא הרף בשאלה עד כמה שייך לוט לסדום ועד כמה הוא יכול עדיין להתבדל ממנה וממעשיה. כדי שלוט יינצל, הוא חייב להפגין את התבדלותו המוסרית והמעשית מחטאי סדום. לפיכך נושאו של פרק י"ט מחייב ערבוב מתמיד בין הדיון בגורלו של לוט ועתידו לבין הדיון בגורלה של סדום. אף תיאור צדקתו של לוט ותיאור הצלתו אינם ספוגים באותה רוממות רוח המאפיינת את תיאורי אברהם בפרק הקודם. אדרבה: הם מתאפיינים באווירה של מהומה ומבוכה, ובחוטים דקים הקושרים גם אז בין הצדיק היחיד לבין הרשעים הסובבים אותו.

לוט מצטווה להימלט מסדום פן ייספה בעוון העיר, ובכך לבדל עצמו במעשה מגורלה. ההבטה לאחור משמעה קשר עין עם העיר הנהפכת, צער על אובדנה. אצל לוט ומשפחתו צער כזה הוא צער אישי של מי שביתו חרב עליו, והוא חש שייכות אליו, ואילו לוט נתבע להתבדלות גמורה מסדום, הן בעצם מעשה הבריחה, והן במצב הנפשי שבו הוא נתון. חידוש הקשר לסדום, ולוּ קשר עין בלבד הגורר קשר לב, יחזיר את לוט לסדום וישתף את גורלו בגורלה. אשתו הסדומית של לוט לא יכלה לעמוד במבחן זה, וגילתה שהיא אכן בת סדום שאינה מסוגלת להינתק מעברה, ובכך נכללה אף היא בגורל בני עירה "ותהי נציב מלח" (כה).

ביד חזקה ובזרוע נטויה מתקיים תהליך הבדלתו של לוט מאנשי סדום, וללוט נותרו רק שתי בנותיו הצעירות והרווקות. כדי שלוט יזכה בהמשכיות, וכדי שהמשכיות זו לא תהיה מתוך התבוללות בעמי הארץ (כפי שתכנן לוט), נמצא 'הפתרון' בלידה שילדו בנותיו ממנו. אמנם זו המשכיות מעוותת: לוט מוליד שני בנים מבנותיו שלו, שבא עליהן ביאת עריות מתוך שכרות. ומה שונה המשכיות זו מן ההמשכיות המובטחת לאברהם.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון