בניגוד לסדום, בפרקנו הקב"ה מכריז שאפילו בעבור אדם אחד הוא יציל את העיר! אך כנראה שאין בנמצא אפילו אדם אחד שעושה משפט ומבקש אמונה. האם ירמיהו השתכנע שצריך לפרוע בעם?
פרק ה' פותח בהכרזה מאת ה': "שוטטו בחוצות ירושלם וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עשה משפט מבקש אמונה – ואסלח לה" (א). הכרזה זו של ה' מזכירה במידת מה את הדיאלוג של אברהם וה' רגע לפני החרבת סדום: "אם אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם" (בראשית י"ח, כו). בניגוד לסדום, הקב"ה מכריז שאפילו בעבור אדם אחד הוא יציל את העיר! אך כנראה שאין בנמצא אפילו אדם אחד שעושה משפט ומבקש אמונה.
בדו השיח של אברהם וה', אברהם כנראה משתכנע שיש לפרוע בסדום, שהרי הוא לא ממשיך להתווכח עם ה'. אך האם כאן ירמיהו משתכנע מדבריו של ה'?
ירמיהו מעוניין לרדת לשטח ולבדוק את העניין: "אלכה לי אל הגדלים ואדברה אותם כי המה ידעו דרך ה' משפט אלהיהם" (ה) – ירמיהו מעוניין ללכת אל הגדולים, לשכבת ההנהגה של העם, ולהיווכח שיש ביניהם אדם שיכול להציל את העיר. ירמיהו מתבדה: "אך המה יחדו שברו עול נתקו מוסרות" (שם) – יחד עם ה"קטנים", העם הפשוט, כולם יחד התרחקו מעול התורה והמצוות.
כתשובה לירמיהו ה' תוהה: "העל אלה לוא אפקד נאם ה'?! ואם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי?!" (ט). ירמיהו נותר ללא מענה, ומיד פותח בהוראה לאויב לפרוע בעיר: "עלו בשרותיה ושחתו... הסירו נטישותיה כי לוא לה' המה – כי בגוד בגדו בי בית ישראל ובית יהודה נאם ה'" (י-יא)