כיצד יש לחנך ולהטמיע ערכים בהם אנו מאמינים? האם עדיף למנוע מהחניך את החשיפה לעולם תרבותי אחר או שאולי יש יתרון בחשיפה? וכיצד הדברים מתקשרים אל מסעו של אברהם לנגב?
לאחר תיאור הפיכת סדום בפרק י"ט, אברהם עוזב את אלוני ממרא, שם התיישב בסמוך לחזרתו ממצרים (י"ג, יח) ונוסע הנגבה (א). חלק מהפרשנים על אתר דנו בשאלה מדוע הוא עזב וחלק ניסו לברר להיכן הוא הלך. לשון הפסוק "וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר" (שם) קשה. מה פשר האריכות? היכן בדיוק התגורר?
רש"ר הירש, המחנך הגדול, התייחס ללשון הפסוק ופירש ש"אברהם ישב - ישיבת קבע - בין קדש ובין שור; אך 'גר' - ישיבת עראי - גם בגרר". הוא ממשיך ומסביר "שבראשונה ביקש אברהם לבודד את עצמו ואת אנשיו מסביבת הערים ומחברתן... ורק בהדרגה התחיל קושר קשרים עם הערים".
ומדוע נהג בצורה זו? על כך הוא משיב שמצד אחד אברהם ושרה שציפו להולדת הבן רצו לחנכו בבידוד מכל השפעה מזיקה. אולם "הבידוד המוחלט... אינו אלא שגיאה חינוכית מסוכנת. צעיר שמעודו לא ראה חיים, השונים מחיי הוריו... יפול קרבן, עם פגישתו הראשונה, לכל השפעה קלה".
אומנם, שלשיטת הרש"ר הירש המטרה העיקרית של החשיפה היא החיסון ולא ערך הפתיחות כשלעצמו, אך יש צורך לחשוף את יצחק, מזמן לזמן, לעולם זר על מנת שיעריך את השונה והמנוגד ויחסן עצמו להחזיק בהליכות אברהם.