בפרק ט"ו אליפז טוען שדברי איוב חמורים מאוד, ותלונות כנגד ה' אינן לגיטימיות. לפי אליפז, דברי איוב הם הסימן לכך שאיוב אינו צדיק, והעונש מגיע לו. כתגובה לכך, בפרקים ט"ז-י"ז, טוען איוב שהתשובות של הרֵעים לא רלוונטיות, מפני שבמצב מצוקה כל כך קיצוני כל הפרדיגמות קורסות. איוב מרגיש שאין תקווה, כי אין חוקיות, והכל שרירותי.