האם דניאל טעה?

בפרקנו מתפלל דניאל תפילה ארוכה לה'. הסיבה לתפילה מופיעה בתחילת הפרק: "בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ אֲנִי דָּנִיֵּאל בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים מִסְפַּר הַשָּׁנִים אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָה הַנָּבִיא לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלִַם שִׁבְעִים שָׁנָה" (ב).

כבר תמהה הגמרא על חשבון זה, ורבא נתן לכך הסבר נועז מאין כמוהו; ואלמלא הוא כתוב, אי-אפשר לאומרו: "אמר רבא: אף דניאל טעה בהאי חושבנא [= בחשבון זה]" (מגילה יב ע"א).

מדוע סבר רבא שדניאל טעה בחשבונו? ירושלים חרבה בשנת אחת עשרה לצדקיה, שהיא שנת תשע עשרה לנבוכדנאצר. בבל חרבה בשנת שבעים לנבוכדנאצר (כעשרים וחמש שנים אחרי מותו), ובאותה שנה מלך דרייווש המדי המוזכר בפרקנו (דרייווש לא הוציא את שנתו, ואחריו עלה כורש, והחלה שיבת ציון). כלומר, עברו חמישים ושתיים שנה מחורבות ירושלים ולא שבעים, ודניאל טעה אפוא בחשבונו. כך ביארו גם כל הגאונים והראשונים.

אולם, האם אפשר לומר זאת? התיתכן טעות בשמונה עשרה שנה בחישוב תקופה כה קצרה, שעוד הייתה בחיי דניאל? וכי לא ידע דניאל החכם ובעל רוח הקודש בן כמה שנים הוא? כלום לא הבין מהן חורבות ירושלים וממתי יש למנותן?

להבנתנו, שבעים השנים אינן מתייחסות לחורבות ירושלים, אלא לדבר ה' שהיה אל ירמיהו הנביא למלאות חורבות ירושלים. ירמיהו נתנבא על חורבן ירושלים על ידי נבוכדנאצר בשנת ארבע ליהויקים, שהייתה השנה הראשונה לנבוכדנאצר, שמונה עשרה שנים לפני החורבן; ומאז עד לשנה הראשונה לדרייווש המדי אכן עברו שבעים שנה. אלא ששבעים השנים של נבואת ירמיהו מוזכרות פעם נוספת: "כִּי כֹה אָמַר ה' כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה..." (ירמיה כ"ט, י). מנבואת הנחמה עולה, שלא די בשבעים שנה כדי שתבוא הגאולה. יש צורך גם בשבעים שנה שיעברו מיום שעלה נבוכדנאצר לשלטון וגם בתפילה מעומקא דליבא עם דרישת ה' בכל לב: "וּקְרָאתֶם אֹתִי וַהֲלַכְתֶּם וְהִתְפַּלַּלְתֶּם אֵלָי וְשָׁמַעְתִּי אֲלֵיכֶם. וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי וּמְצָאתֶם כִּי תִדְרְשֻׁנִי בְּכָל לְבַבְכֶם" (שם, יב-יג). אין די במספר השנים. יש צורך במעשה גדול בבחירת האדם, בתפילה בשברון לב ובדרישת ה' בכל לב.

לדברינו, דניאל חישב היטב את שבעים השנים. בהגיע שנת השבעים הוא ידע שהגאולה תלויה בתפילה ובדרישת ה'. תפילתו לקראת שנת הגאולה הייתה חשובה מכול. לתפילה זו ציפה ירמיהו. לתפילה זו ציפו כל שבעים שנות החורבן משנת ארבע ליהויקים.

מתוך כך אפשר גם להבין את פשרה של תפילת דניאל המתוארת בפרק ו' - על כך תוכלו לקרוא בפוסט 'מדוע סיכן דניאל את נפשו?' 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך הספר 'דניאל - גלות והתגלות', בהוצאת תבונות