הקמת המקדש לעגל הזהב בדן בדורו של ירבעם הפכה את המקום למקום שלילי – גם בדורו של אברם וגם בדורו של ירמיהו. החיבור העל-היסטורי הזה הפך את מאות השנים לרצף אחד שיש בו שפל שהביא אחריו ירידה אחרי ירידה.
כבר שמענו כמה פעמים שהאויב יגיע מצפון. אבל מדוע הנביא תולה את האויב בדן? "מִדָּן נִשְׁמַע נַחְרַת סוּסָיו מִקּוֹל מִצְהֲלוֹת אַבִּירָיו רָעֲשָׁה כָּל הָאָרֶץ וַיָּבוֹאוּ וַיֹּאכְלוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ" (טז).
המדרש מכיר את דן מהעבר ומחבר שלושה אזכורים:
"וירדף עד דן" (בראשית י"ד, יד).
אמר רבי יוחנן: כיון שבא אותו צדיק עד דן - תשש כחו,
ראה בני בניו שעתידין לעבוד עבודה זרה בדן,
שנאמר "וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן" (מלכים א י"ב,כט)
ואף אותו רשע לא נתגבר עד שהגיע לדן,
שנאמר "מדן נשמע נחרת סוסיו" (ירמיהו ח', טז) (בבלי סנהדרין צו עמ' א)
המדרש קושר שלושה אירועים שהתרחשו בדן – מלחמתו של אברם בארבעת המלכים, הקמת מקדשי העגלים בתקופת ירבעם וכיבוש בבל את הארץ. יש כאן משולש ש'הפסגה' שלו היא התיאור של הפיכת נחלת דן למקדש לעגל הזהב. שתי הנקודות האחרות יורדות ממנה: האחת קשורה למלחמתו של אברם שלא יכול היה להמשיך לרדוף, כי 'ראה שבני בניו' יעבדו שם לעבודה זרה. והשנייה - מאות שנים אחרי גם האויב אינו מתגבר עד דן, ורק שם הוא מתגלה לעין כולם.
תפישתם ההיסטורית של חכמים במדרש רואה כאן אירוע אחד המשפיע על אירועים אחרים – הקמת מקדש בדן הופכת את המקום למקום שלילי – גם בדורו של אברם וגם בדורו של ירמיהו. החיבור העל-היסטורי הזה הופך את מאות השנים לרצף אחד שיש בו שפל שמביא אחריו ירידה אחרי ירידה.
באדיבות אתר 929