האדם ובגדיו

 
לכאורה, מבנה תורת הנגעים הינו מסודר וברור: תחילה עוסקת התורה בנגעי האדם וגופו (י"ג, א-מו), אחר כך בנגעי בגדים (י"ג, מז-נט), ולבסוף - בנגעי בתים (י"ד, לג-נג). אולם, עיון מדוקדק יותר יעלה בעיה קשה: לאחר תיאור סוגי נגעי האדם, הרי שההמשך הטבעי היה אמור להיות בדרכי טהרת האדם מן הצרעת, כפי שמובא בהרחבה בראשית פרק י"ד - "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ..." (י"ד, ב-לב). רק לאחר מכן היינו אמורים לקרוא על נגעי בגדים ובתים. אולם בפועל, פרשת נגעי בגדים מופיעה באמצע הדיון על נגעי אדם - בין תיאור סוגי הנגעים לבין תיאור דרכי טהרת המצורע!

ר"י אברבנאל הצביע על כך, שאכן יש קשר בין נגעי האדם לבין נגעי הבגד. כידוע, חלק בלתי נפרד מטהרת המצורע נוגע גם לבגדים - "וְכִבֶּס בְּגָדָיו" (י"ג, ו, ועוד). כאשר האדם נטמא, לא רק הוא זקוק לטהרה, אלא גם בגדיו זקוקים לכיבוס. כבר מכאן למדנו, על הקשר שבין האדם לבין בגדיו.

יתרה מזאת: ישנה זיקה ברורה בין טהרת המצורע מטומאתו, לבין תהליך הקדשת אהרן ובניו לכוהנים, שתואר בפרק ח' ועליו נצטווה משה בשמות פרק כ"ט. די אם נציין את ההקבלה שבין - "וְלָקַחְתָּ מִדָּמוֹ וְנָתַתָּה עַל תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן וְעַל תְּנוּךְ אֹזֶן בָּנָיו הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדָם הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלָם הַיְמָנִית" (שמות כ"ט, כ) בהקדשת הכוהנים, לבין - "וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית", בטהרת המצורע (י"ד, יד).

והנה, גם בהקדשת הכוהנים תופס קידוש הבגד מקום חשוב: "וְהִזֵּיתָ עַל אַהֲרֹן וְעַל בְּגָדָיו וְעַל בָּנָיו וְעַל בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ וְקָדַשׁ הוּא וּבְגָדָיו וּבָנָיו וּבִגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ" (שמות כ"ט, כא). גם בגדי הכהונה זקוקים לקידוש מיוחד, אך קידוש זה נעשה בד בבד עם קידוש הכוהנים. משיתקדשו הכוהנים יתקדשו עמם גם הבגדים, ממש כפי שכאשר נטמא האדם - גם בגדיו זקוקים לכיבוס.

אשר על כן, נכנסה פרשת צרעת הבגד בעיצומה של פרשיות נגעי האדם. מכאן למדנו, שאף אם הבגדים אינם 'עושים את האדם', מכל מקום הרי הם חלק בלתי נפרד ממנו, וטומאתם צריכה להיתפס, לפחות מבחינה רעיונית, כחלק מטומאתו שלו.

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'נקודת פתיחה' בהוצאת מכון צומת