האדם - בעל חיים מפותח??

                               
אף אחד מאיתנו אינו מסתפק בקיום הפיזי בלבד.
כולנו מצפים לחיים מלאי סיפוק, מבחינה רגשית, שכלית ורוחנית.
התורה מעמידה את הקשר הרוחני בין האדם לה' כדבר העליון והמשמעותי ביותר בחיי האדם.
 
לשם מה מספרת לנו התורה את סיפור הבריאה?
התורה רוצה שנתבונן בעולם הטבע, אך עם הכוונה אלוקית, כדי שלא נגיע למסקנות מוטעות.
מתוך התבוננות בעולם הטבע, האדם עלול לחשוב שגם הוא משתייך לממלכת החיות. אמנם הוא כשרוני ומפותח יותר, אך לא שונה מהותית.
התורה מתארת שהאדם נברא "בצלם א-להים" (א, כו-כז), ושה' נופח באפיו נשמת חיים (ב', ז).
בכך מדגישה התורה שהאדם שונה באופן מהותי משאר בעלי החיים: האדם הוא בעל פוטנציאל רוחני. יש לו נשמה, מחשבה, רגשות, המבדילים אותו מעולם בעלי החיים באופן מהותי.
 
אמנם, מתוך התמודדות עם עולם הטבע, האדם עלול לשקוע בפיתוח כח ההישרדות שלו.
באה התורה ומתארת שוב את בריאת האדם גם בפרק ב, ובו היא מראה שתפקידו של האדם הוא לציית לבוראו ולמלא את תפקידו: "ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, ויצו ה' א-להים על האדם לאמֹר: מכל עץ הגן אכֹל תֹאכֵל, ומעץ הדעת טוב ורע - לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות" [ב', טו-יז].
מתברר שקיומו של האדם בעולם הזה הוא הרבה מעבר ליכולת הישרדות.
בגלל היכולות הרוחניות של האדם, ה' מצפה ממנו לקיים את דברו.
ומעבר לכך –
אדם אשר לא יקיים את צו האל – ימות.
משמעות הדבר הוא שהתורה טוענת שאף הישרדות האדם בעולם תלויה בעולמו הרוחני, ביחסיו עם האל.
 
הבלוג נכתב בהשראת המאמר "תיאור בריאת העולם" מאת מנחם ליבטאג
לקריאת המאמר המלא