האבכה בחודש החמישי?

"הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים" (ג)

משלחת אישים שואלת את זכריה הנביא בפרקנו האם יש להמשיך ולהתאבל בתשעה באב, כפי שנהגו מאז חורבן הבית הראשון, או שבעת שיבת ציון הגיע הזמן לחדול מאבלות על החורבן, ולשמוח על שיבת ציון המתחדשת ועל הבניין.

שתי תמיהות עשויות לעלות על עצם השאלה:

א. מה טעם להמשיך ולהתאבל על החורבן בעת שיבת ציון? וכי לא ברור שהאבלות היא זמנית, עד לבניין החדש?

ב. דומה שיש להפנות שאלה זו לחכמי הדור ולפוסקים, ולא לנביאים. רבי יהודה הלוי בספרו 'הכוזרי' אומנם רואה את הנביאים כממשיכי נתינת התורה, שמשה החל בה, אך הרמב"ם קבע נחרצות, שנביא לא נועד כדי לברר אצלו תורה והלכות, אלא רק לצורך נבואה: "ודע, שהנבואה לא תועיל בעיון בפירושי התורה ולמידת הדינים בי"ג מדות" (הקדמת הרמב"ם למשנה).  

עיון בספר עזרא (פרק ה') עשוי לשפוך אור על שאלת המשך הצום. הפרק פותח שם בנבואת חגי וזכריה על הצורך להמשיך ולבנות את המקדש (השני) למרות שלא היה רישיון לבנותו אחרי שכורש ביטל את בנייתו בעקבות כתב המלשינות של צרי יהודה. זרובבל ויהושע אכן קמו ובנו את הבית בלא רישיון מאת המלך. בפרק שם מסופר, שתתני, האחשדרפן השליט על כל עבר הנהר מאת האימפרטור הפרסי, בא עם עוזרו וראה את בניית הבית. הוא שאל את הבונים, מי נתן להם רשות להמשיך ולבנות את הבית, ונטל את שמות מנהיגי הבנייה, כדי שיוכל להעמידם למשפט בבוא העת. זקני היהודים אומנם הציעו לו לשאול את המלך האם הם יכולים להמשיך ולבנות על סמך הצהרת כורש לפני שבטלה. הם עדיין לא קיבלו תשובה, אך צילה של גזירה חדשה ריחף באוויר.

שבי ציון כבר נכזבו פעם אחת מתקוות בניינו המחודש של המקדש, לאחר שכתב המלשינות של צרי יהודה פעל את פעולתו. האם ימשיכו להתאבל על החורבן הראשון ותהליך הבנייה החדש אינו אלא אשלייה, או שמא ה' ירצה את בניינם, ועת הבניין תחליף את עת החורבן? זוהי שאלה לנביא!

סיום תשובתו הארוכה של הנביא הוא:

"כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹ' צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" (ח', יט).