במהלך המשא ומתן עם מלך אדום מציע משה בתחילה כי "דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ" (יז), אך לאחר הסירוב הוא משנה את בקשתו ומציע כי "בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה" (יט). במה שונה ההצעה השנייה מזו הראשונה?
הרמב"ן (לפס' יט) הציע שהשינוי אינו בדרך שיעבור עם ישראל אלא בצורה בה יעבור בדרך. בראשונה ביקש משה מעבר חופשי ללא שימוש במשאבי אדום, "לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר" (יז), ואילו בקשתו השנייה היא לעבור באותה דרך אך הפעם להשתמש באותם משאבים ולשלם עליהם בכסף מלא — "וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי וְנָתַתִּי מִכְרָם" (יט). משה סבר כי הרווח הכלכלי שישיג מלך אדום באמצעות המעבר יטה את הכף לחיוב.
לעומת הרמב"ן, הנצי"ב מוולוז'ין ביאר כי דרך המלך והמסילה הן שתי דרכים שונות. לדבריו, בעוד דרך המלך היא דרך המעבר הראשית באדום, המסילה היא "דרכים קטנים שאין בהם כל כך עוברים ושבים" (העמק דבר, לפס' יט). ואכן, ייתכן שיש בסיס גאוגרפי־היסטורי לדברי הנצי"ב.
לפי תיאור התורה עם ישראל מצוי בקדש, המזוהה ככל הנראה עם פטרה. בשתי דרכים ניתן לנוע מקדש לכיוון צפון, לעבר ארץ ישראל: דרך הערבה, המהווה דרך ישרה ונוחה יחסית, או להעפיל דרך גב ההר ולנוע על שדרת ההר. כפי שהתברר בשנים האחרונות בחפירות באזור פונון ו'ואדי א־נחאס', ביצעה אדום באותה תקופה פעילות רחבת היקף של כריית נחושת למרגלות הרי אדום. סביר להניח כי דרך המלך היא הדרך הנמתחת למרגלות הרי אדום לאורך הערבה.
אולם, משסירב מלך אדום להצעה זו ביקש משה לנוע "במסילה", דהיינו לעלות על גב ההר בדרך הסלולה ומשם לנוע צפונה. ראיה לפרשנות זו ניתן למצוא במצבת מישע, בה מתפאר מלך מואב בפעולות סלילה שביצע בארצו, צפונית לאדום, במילים "עשיתי המסילות בארנון". נראה שהמסילות אליהן מתייחס מלך מואב הן מעברים שחצו את נחל ארנון, שהוא נחל קניוני הקשה למעבר. אם נחזור לאדום, מסתבר כי הצעת משה השנייה היא לעלות בדרך שחצב אדום בגב ההר על מנת להעפיל אל ההר. אולם, כאמור, גם לכך מסרב מלך אדום ועל כן נאלץ עם ישראל להקיף את ארץ אדום.
על פי פירוש זה יובנו דברי הפסוק כפשוטם: בדרך המלך הולכים, בעוד במסילה יש לעלות!
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'פרשת דרכים: מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר