ממלכת יהודה נמצאת במצב רוחני ירוד. מי שמשפיע על רוח העם ומותיר אותה על כנה, במצבה הירוד, הינו שבנא אשר על הבית. ישעיה דורש להחליפו באחר על מנת להביא את העם למצב מתוקן יותר.
במסגרת המשאות על העמים מופיעה גם נבואת תוכחה לירושלים. עם ישראל עלול היה לחשוב כי הוא חסין מידו הקשה של הקב"ה וכי לא יאונה לו כל רע למרות שהוא ממשיך במעשיו הרעים. משום כך בוחר הנביא להכניס לתוך רצף נבואות העמים נבואת פורענות על ירושלים ללמדם כי נבואות הפורענות על העמים מותנות בכך שהם, עם ישראל, יתנהגו כראוי ויעזבו את דרכיהם המקולקלות.
הנבואה מתארת פורענות קשה בה האויב מעילם עולה על הארץ ומכה את כולם. האנשים מגיעים למצב של ייאוש מוחלט ובוחרים לאכול ולשתות מתוך חוסר תקווה למחר שיבוא ותחושה שאין טעם להתענות יותר.
הנביא מרוב צער ממאן להתנחם ומבקש להתאבל ולבכות על מצבה העגום של ירושלים. אולם, אין הוא מסתפק בכך. הוא הולך ועושה מעשה. יש לזכור כי באותה תקופה המלך הינו חזקיהו אשר ידוע ביראתו את ה'. אולם, מסתבר שמי שניהל את בית המלוכה היה אדם גאוותן מחוסר בטחון בה' שדאג לעצמו ולמקום קבורתו המכובד. התנהלותו זו השפיעה רבות גם על המצב הרוחני של העם.
משום כך מנבא עליו ישעיהו כי הוא יוסר מתפקידו ובמקומו יתמנה אדם אחר הנקרא אליקים בן חלקיהו והוא יחד עם חזקיהו המלך יוכלו להרים את העם ממצבו הרוחני הירוד ולהחזירו למוטב. יש לזכור כי גם במקרים בהם יש צורך ומוחלף המלך לא תמיד צעד זה מספיק ולעיתים יש להחליף את מנהלי העניינים של הממלכה כדי להביא לשינוי הרצוי.