התורה מבטיחה כי יהיה שלום בארץ וכי חרב לא תעבור בארצנו. הבטחה זו באה ללמד כי לא די בשקט מאויבים מבחוץ אלא יש צורך גם בשלום פנימי בתוככי החברה. ישנה חשיבות עצומה לחינוך להימנע מאלימות בכל מחיר.
אחת ההבטחות הפסטורליות ביותר מופיעה בפרקנו: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ... וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" (ו).
יש מהמפרשים שביארו את כוונת הפסוק באמרם שישרור באזורנו שלום יציב כל כך, עד שעמים לא יצטרכו לעבור בארצנו בדרכם להילחם במקומות אחרים. אך אפשר אולי לפרש שהפסוק מבטיח לנו כי לא די שיהיה לנו שקט מאויבים מבחוץ, גם חרבנו שלנו המופנית כלפי עצמנו לא תעבור בארץ. משחר ימינו כעם הייתה שאלת ביטחון הפנים קריטית לא פחות משאלת ביטחון החוץ. אנשי הסכין בתקופת בית שני, הסיקריקים, נושאים באחריות לחורבן הבית לא פחות מהרומאים שצרו על העיר מבחוץ.
דומה שהחרבות המהלכות בארצנו מסכנות את ביטחוננו ואת שלוותנו לא פחות מן האיום האיראני. אם נערים ונערות פוחדים לצאת לרחובותיה של העיר העברית הגדולה פן יאונה להם רע, הדבר מחייב אותנו לחשבון נפש עמוק.
אלימות אינה גזירת שמים, אבל פתרונה גם אינו מתחיל ונגמר במשטרה. למשטרה יש תפקיד חשוב ביצירת הרתעה ובענישה, אבל אין בכוחה למגר את הרצון לפשוע. ההתמודדות עם האלימות מתחילה בבית, בגן המשחקים ובבית הספר. אנחנו חייבים להבהיר לעצמנו ולילדינו אחרינו כי יש אמצעים שאין לנקוט לעולם, גם כאשר אנו כאובים וכעוסים מאוד.
אנו חייבים ללמוד וללמד שאפשר וצריך להשתלט על רצוננו לסיפוק מיידי בכל מחיר. הכלל הזה נכון כשאנו מתמודדים עם ילד המתחנן למכשיר סלולרי יקר או לממתק שהוא חושק בו; אם נוכל לרסן את תשוקתו של הילד לסיפוק מיידי, וגם את תשוקתנו שלנו לסיפוק מיידי (בצורת "שקט תעשייתי" והתחמקות מעימות עם הילד), נצעיד את עצמנו ואת הילד למחוזות טובים של שליטה עצמית ושיפור חברתי עצום.
כשנצליח לחנך לכך שאלימות היא מחוץ לתחום, ההזדקקות למשטרה תצטמצם כמעט לאפס.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשה בקטנה' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר