דוסטוייבסקי בגרר

לפני שהקב"ה מחריב את סדום, הוא מחליט להודיע על כך לאברהם. מדוע?
"כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה'" ומהי דרך ה'? "לעשות צדקה ומשפט" (יט).
מיד לאחר שנודע לאברהם על הכוונה להחריב את סדום, הוא מתחנן להעברת רוע הגזרה, בשל אהבת האדם הגדולה המפעמת בו.

אברהם קובע גם את הצד השני של המשוואה: זניחת עבודת הא-לוהים עלולה להוביל לחברה פרועה ומשולחת רסן בתחום המוסרי.
כאשר אברהם ושרה מגיעים לגרר (כ'), מסתיר אברהם את זהותה של שרה, וטוען שהיא אחותו. הוא מסביר מאוחר יותר את החלטתו לאבימלך: "כי אמרתי - רק אין יראת אלוהים במקום הזה, והרגוני על דבר אשתי" (שם, יא). יראת א-לוהים היא חיונית לפיתוח רגישות מוסרית וחברתית. בלעדיה יש סכנה של ניוון מוסרי וערכי. "אם אין אלוהים", אמר דוסטוייבסקי, "הכל מותר".

האם החיים תמיד מסתדרים לפי המשוואה הזו? למרבה הצער, לא.
הרבה אנשים דתיים אינם מתנהגים בהתאם לאמת המידה המוסרית שהציב אברהם אבינו.
אברהם מציג בפנינו את השאיפה השלמה של החיים הדתיים: דבקות מלאה בריבון העולם, המובילה גם לשלמות מוסרית וחברתית. אין כאן עובדה נתונה, אלא משימה. גם מי שמשכים בכל בוקר לתפילה, לא מקבל כשי לחג מהקב"ה רגישות מוסרית.

רק עבודה בשני המישורים היא עבודת ה' שלמה ומושלמת – "דרך ה'".

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשות' בהוצאת קורן