דוד - מידת המלכות

דוד הוא מלך ישראל הנבחר על ידי ה'.

בקבלה ובחסידות דוד המלך מסמל את מידת המלכות עליה נאמר 'לית ליה מגרמיה כלום' (=אין לה משלה כלום). התנועה הנפשית של מי שמאופיין במידה זו היא ענווה גדולה, ביטחון מלא בקב"ה והבנה כי כל מה שיש לאדם, בכל המישורים, הכל הוא מאת ה'.

ואכן, זהו סיפור חייו של דוד המלך. בסיפור דוד וגולית, כאשר דוד מנסה לשכנע את שאול שהוא מסוגל לפגוע בגולית, הוא מספר על כך שהכה את הארי ואת הדב (שמואל א י"ז, לד-לו) אך מייד מוסיף "ה' אשר הצלני מיד הארי ומיד הדב הוא יצילני מיד הפלשתי הזה" (שם, לז). מי שבאמת עומד מאחרי הדברים זה ה'. תובנה זו מלווה את דוד כל ימי חייו ואפשר אף לומר שהצורך בתקופה ארוכה של בריחה משאול ונדידה בחוסר ביטחון ממקום למקום, הוא על מנת לחדד את התלות של דוד בה'. להוציאו מתחושת המוגנות ו'המקום הבטוח'.

גם העובדה שלאורך כל הדרך דוד אינו מנסה לזרז ולקדם את מעמדו על מנת לתפוס את המלוכה, נובעת מאותן תכונות. פעמיים יכול היה דוד לפגוע בשאול, אולי אף בצדק, אך דוד התנגד משום ששאול עדיין משיח ה' (שמואל א כ"ד, ז; שם כ"ו, יא). כאשר שאול מת דוד אינו תופס את המלוכה אלא לאחר שהוא שואל בה' (שמואל ב ב', א) ואף זה רק ביהודה. הוא מתנגד בתוקף לפגיעה בבנו של שאול ובאנשיו על מנת להשתלט גם על ישראל (שם ג'-ד').

גם לאחר שחטא וחזר בתשובה דוד קיבל על עצמו את הדין ואת העונש בהכנעה ולא ניסה לכפוף את המציאות. כך כאשר קלל אותו שמעי בן גרא (שמואל ב ט"ז) וכך לאורך כל סיפור בריחתו מאבשלום.

כל חייו היו בבחינת "קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'" (תהלים כ"ז, יד).