דוגמא אישית

הושע מוכיח את העם בפרקנו כמעט על כל העברות שאנו מכירים: שבועת שווא, שקרים, רצח, גניבה, ניאוף, עבודה זרה, זנות ועוד ועוד.

חלק מהעונש של ההורים החוטאים הוא שבנותיהם יזנו. גם כאן בא לידי ביטוי, במובלע, המוסר הכפול: האדם מרשה לעצמו לנאוף, אך אם בתו או כלתו תעשינה זאת זה יגרום לו לצער, ולכן זה מהווה עונש עבורו.

אבל יש לשים לב לנקודה מאוד מעניינת: הושע מבטיח שהבנות והכלות לא תענשנה על חטאיהן: "לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה כִּי הֵם עִם הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ וְעִם הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ וְעָם לֹא יָבִין יִלָּבֵט" (יד). בכך מבהיר הושע את האחריות של ההורים לחינוך ילדיהם.

ברור מהכתובים שההורים אינם מרוצים מכך שבנותיהם וכלותיהם מזנות, אך הם לא הצליחו למנוע זאת, כיוון שזהו אורח החיים שלהם. בכך, אומר להם הושע, הם הופכים להיות אחראים לחטאי הדור הבא. הדוגמא האישית היא הדרך היחידה לחנך, ושם נמצאת האחריות של ההורים, המורים והמנהיגים.

כאז כן היום, לא ניתן לחנך לדרך אחת ולפעול בדרך אחרת. לא בבית, לא בקהילה, לא בבית הספר ולא במדינה. השקר שהושע מתייחס אליו בתחילת הפרק הפך, כנראה, לדרך חיים ולמוסר כפול, אבל הדור הצעיר מסתכל על הוריו ועל מנהיגיו ומבין בדיוק מהם הערכים האמתיים שלהם.

באדיבות אתר 929