בתחילת דרכו עושה אמציה את הישר בעיני ה', ולפיכך הוא זוכה לנצח את האדומים. אולם לאחר מכן, הוא עוזב את ה', עובד עבודה זרה ולא מקשיב לתוכחת הנביא. עקב כך, התוצאה לא מאחרת מלבוא, והוא מפסיד במלחמתו עם יואש מלך ישראל.
בדומה ל'דברי' יואש אביו, הכתובים מבחינים אף אצל אמציה בין 'דבריו' הראשונים לבין 'דבריו' האחרונים. מה שם אף כאן, הראשונים חיוביים והאחרונים שליליים. הראשונים מצטיינים בהליכה בדרכי ה' ובעשיית הישר בעיניו. אמציה נוהג במתינות כלפי רוצחי אביו ומשליט בפועל את משפטי התורה (ג-ד). הוא גם שומע בקול 'איש האלוקים', ואינו מצרף לחילותיו את 'הגדוד', ששכר בכסף רב מישראל (ז-י). ולפיכך הוא זוכה לנצח את האדומים שמרדו בימי יהורם בין יהושפט (כ"א, ח), ולהשיב את ארצם לתחומי ממלכתו, כמו שהיה בימי אבותיו.
אולם לאחר ניצחונו על אדום הוא עוזב את ה', ושוב בדומה לאביו - לאחר מות יהוידע - הוא עובד עבודה זרה ובז לנביא שבא להוכיחו בדברי טעם על כך (טו). הוא תופס מדיניות שאפתנית כלפי מלכות ישראל ומתגרה ביואש. וכשם שלא שמע בקול הנביא, כך הוא מסרב לשמוע בקול התבונה שבדברי החכמה והמשל של יואש מלך ישראל (יז ואילך). ומכיוון שעזב את דרך התבונה, נכשל בקרב והמיט אסון וחרפה על עצמו ועל ממלכת יהודה כולה. ואף סופו דומה לסופו של אביו - על שניהם קשרו 'עבדיהם' קשר והמיתו אותם, ושניהם מתו, כלשון חז"ל 'מיתת תחלואים על ידי אחרים'.
מסתבר שלאחר שנס אמציה ללכיש ישב בה חמש עשרה שנים ובאותו זמן המליכו 'עם יהודה' בירושלים את עוזיהו בנו, שהיה באותה שעה בן שש עשרה בלבד. ועוד מסתבר, שמנו הכתובים שנים אלה גם לאמציה ה'מלך' שלהלכה לא ויתר על מלכותו וישב בלכיש, וגם לעוזיהו בנו שמלך באותן השנים למעשה בירושלים.
גם פרשה זו ערוכה, בדומה לדברי מלכי יהודה אחרים בספר, על דרך הסיבתיות הכפולה, הרגילה במקרא. והמעשים מתגלגלים בשני מישורים: במישור ההיסטורי הריאלי, האנושי ובמישור העל ההיסטורי הא-להי מתוך אמונת אומן בשכר ועונש. וכאן חזרו הכתובים ופרשו, שנטילת שיקול הדעת הנכון מבני אדם חכמים, הוא אחד מדרכי הענישה של ה': "ולא שמע אמציהו כי מהא-להים היא למען תתם ביד, כי דרשו את אלוהי אדום" (כ).
נערך ע"י צוות אתר התנך
מתוך תנך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים ב עמ' תשפב-תשפג