לא תמיד יש ביכולתנו לראות את כל הטוב שיש בנו. לפעמים יש צורך שיבוא אדם מבחוץ, עוין וזר, ויראה לנו תמונת ראי כוללת של עצמנו.

 

תמיד שאלתי את עצמי איך ייתכן שנזקקנו לגוי מבחוץ שיאמר לנו את כל הדברים היפים עלינו, דברים שיהודים לא מצאו בעצמם את העוז לאמרם. האם אנו צריכים שזר יספר לנו על המתחולל בבתי המדרש לאורך שנות קיומנו כעם? האם טחו עינינו מראות את היצירה הרוחנית הנפלאה של עמנו, שהתפתחה גם בתנאים קשים בצפון אפריקה או במזרח אירופה? ובאשר לכוכב שדרך מיעקב, האם איננו רואים בעצמנו את הפלא שאין לו תקדים — תקומתו של עם מהריסותיו אחרי אלפיים שנה? האם יש עדיין צורך בהוכחות לכך שהמדינה שאנו גאים להשתייך אליה היום מגשימה חלום של אלפי דורות? האם עדיין אנו זקוקים לבלעם או לנוצרי אמריקני שיזכירו לנו את הפלא?

ייתכן שמי ששקוע בביצת קשיי היום־יום ואינו מצליח לצאת ממנה, אינו מסוגל לראות את כל הטוב שיש בו, או בנו. ולשם כך צריך שאדם מבחוץ יבוא וינער אותו. מסתבר שמי שנמצא בבית המדרש לא תמיד יודע להעריך את המתחולל בחזית הלאומית, ומי שנמצא בחזית הלאומית חירש לעתים לצלילים הנפלאים העולים מבית המדרש. אולי לשם כך יש צורך שיבוא אדם מבחוץ, עוין וזר, ויראה לנו תמונת ראי של עצמנו. בלק היה רשע, ורצה לפגוע בנו ככל יכולתו, אבל אולי דרכו למדנו להתבונן בעצמנו במבט כולל שיכול להאיר את עינינו.

אפשר להעלות מגוון פתרונות לסוגיית השירות הצבאי של הציבור החרדי. בשורש המחלוקת טמון חוסר ההכרה האמיתי של קבוצה אחת בערכם של מעשי חברתה. החלק האחד אינו מכיר בחשיבותם של "משכנותיך ישראל", ומתוך כך בז ללימוד התורה. החלק האחר אינו מכבד באמת את מדינת ישראל ומוסדותיה ומתוך כך אינו מעריך את הנשיאה המשותפת בעול. רק כשנצא מהבועה ונקלוט את התמונה הכוללת שצייר בלעם, תמונה עשויה לתפארת של תורה ומלוכה, נכיר בחשיבותם של כוחות אלו ונוכל למצוא פתרון אמיתי וצודק. 

לקריאת הפוסט מאת הרב ד"ר יואל בן נון 'דרושה פרספקטיבה חיצונית'

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'פרשה בקטנה' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר