דברים אחרונים

מתי נאמרים דברים "אחרונים"? אנו קוראים בתחילת הפרק את נבואת-שירת דוד: "ואלה דברי דוד האחרונים", ומיד אני נזכר במקום קדום בתורה שבוֹ הביטוי "אחרון" קיבל מימד מיוחד במינו. שם התכונן יעקב, השב מלבן לכנען, למפגשו הטעון עִם עשו אחיו. בין השאר הכין את מחנהו למלחמה, ופצלוֹ לשלושה: "וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים". באווירה זאת כתבתי ב"ה בשירִי "אב ובנו": "ויעקב שֹם את לאה וילדיה אחרונים / ואת רחל ואת יוסף אחרונים יותר, / שאצל נפשו הסוף ארוך מאין כמוהו / ואחרי האחרון יבוא נוסף לנבוע, / דבר קרוב אפילו מעצמו".

מובן שבפשט הדברים "אחרון" יכול להיות מאוחר יותר, ולא דווקא המאוחר ביותר. עִם זאת ישנו בהחלט מצב נפשי שבו אדם חש: הנה הנה כבר האחרון הגיע, אבל אחר-כך צץ משהו נוסף. גם בספר תהלים של דוד המלך אנו מקבלים רושם יותר מפעם אחת, כאילו מסתיים הספר וגם להבדיל משורר בן ימינו כחיים גורי מוציא מספר ספרים "אחרונים".

נדמה לי שדוד המלך אומר את נבואתו / שירתו בפסוקים אלה כמשהו שהיה רוצה שייזכר ממנו לתמיד, ככותרת שיָאָה למלכותו, לשירתו ולדרכו. אין אלה בהכרח דבריו האחרונים ביותר, אלא מה שהוא חש כרגע כמשפטים מכוננים ומסכמים ביחס לתפיסת האדם, האמונה והצדק. היותו משיח השם, היותו נעים זמירות ישראל, רוח השם הדוברת בו, האדם הנאבק לפעול על-פי הצדק, כל אלה מוזכרים ושרים כאן כיסוד היסודות של דוד, ומכאן הוא יכול לחזור לפרטי מלכותו ולפירוט גיבוריו בהמשך הפרק.

באדיבות אתר 929