גשם בימות הקציר

לאחר ששאול מגייס את העם לניצחון על עמון, נערך טקס המלכה שני, ובו שמואל חוזר ומוכיח את העם, ומוריד גשם בזמן קציר חיטים כדי להראות "כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' לשאול לכם מלך" (יז). ברגע שיורד הגשם, העם פונה לשמואל בתחינה ובקשה למחול להם על בקשת המלך. במקום לנצל את ההזדמנות ולבטל את ההמלכה, שמואל מרגיע את העם: "כי לא יטוש ה' את עמו" (כב) ומאשר את המלוכה.
כל זה מצריך הסבר: מה קורה פה, האם מלך זה דבר טוב או רע? מדוע שמואל מתנגד למלוכה, ומדוע הוא לבסוף מאשר אותה?
נראה להסביר כי לא בקשת המלך היא הבעייתית, אלא המניע לבקשת המלך. המלך הישראלי הוא בעל סטטוס מיוחד - אמנם הוא מלך אך הוא גם עבד למלך מלכי המלכים, שהרי כולם שווים בפני החוק האלוקי. המלך הישראלי צריך להבין כי הוא שליח לבצע את דבר ה', אשר מגיע אליו דרך הנביא.
נראה ששמואל הרגיש כי בקשת המלוכה הבאה מתוך חולשה וחוסר אונים - פירושה בקשה למשהו חזק שיוביל את העם. זו בעצם בקשה לפיתרון פרקטי, המתעלמת מן האמת כי רק מצב רוחני מתוקן יפתור את כל הבעיות. זה גם פשר משל הגשם של שמואל: הגשם הוא ברכה גדולה, אך כאשר הוא מגיע בזמן הלא-מתאים - הוא עלול להסב נזקים גדולים. כך אומר שמואל בתוכחתו: "אך יראו את ה' ועבדתם אותו באמת בכל לבבכם, כי ראו את אשר הגדיל עמכם. ואם הרע תרעו - גם אתם גם מלככם תספו" (כד-כה).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון