גלות יהויכין - פורענות או נחמה?

לפרק כ"ד מוצמד תאריך מדויק: "אַחֲרֵי הַגְלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת יְכָנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה... מִירוּשָׁלִַם וַיְבִאֵם בָּבֶל" (א). ה' מראה לירמיהו שני דודאי (=סלים) תאנים. סל עם תאנים טובות וסל מלא בתאנים רעות. כל סל מייצג קבוצה אחרת בעם: הסל עם התאנים הטובות מייצג את הגולים, שיחזרו לארץ "כִּי יָשֻׁבוּ אֵלַי בְּכָל לִבָּם" (ז) ואילו הסל עם התאנים הרעות מייצג את שארית העם שבירושלים, וה' מבטיח להם כי הוא ישלח בהם "אֶת הַחֶרֶב אֶת הָרָעָב וְאֶת הַדָּבֶר עַד תֻּמָּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם וְלַאֲבוֹתֵיהֶם" (י)

מדוע הגולים זוכים לתקווה ולנחמה ואילו לנשארים בארץ מובטחת פורענות? היינו מצפים שהמצב יהיה בדיוק הפוך, ומדוע, אם כן, מנבא כך ירמיהו על הגולים לבבל ועל הנשארים בארץ?

ספר ירמיהו כמעט ולא מתייחס לגלות יהויכין, וגם אם ישנה התייחסות היא לא משמעותית, כפי שאנחנו יכולים לשער בעצמנו. האוכלוסייה האיכותית, האליטה שבעם עוזבת את ירושלים וגולה לבבל, וזוהי מכה קשה למצב ביהודה.

כשנחפש אזכור לגלות יהויכין נזכר בפסוקים מספר מלכים על עלייתו של יהויכין לגדולה ימים לאחר הגלות: "וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין... נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא. וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת וַיִּתֵּן אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל" (מלכים ב כ"ה, כז-כח).

ייתכן לומר כי גלות יהויכין שבה הוגלו ראשי העם נועדה רק בשביל להגן על אותם האנשים מפני הפורענות הגדולה שעומדת להתרחש ביהודה. כלומר ה' חס על שכבת האוכלוסייה הגבוהה ביהודה, והוציא אותם מיהודה רגע לפני הפורענות הגדולה. ירושלים וודאי נפגעה מגלות זו שהרי בארץ נשאר רק העם הפשוט, וכך אירוע זה יצר פורענות ונחמה כאחד. הגולים זוכים לנחמה, מכיוון שהם לא היו מיועדים לפורענות.