גזירה אלוקית ואחריות אנושית

פרשת עלילותיו של יוסף מגוללת בפנינו שני מהלכים מקבילים: מהלך אנושי ומהלך א-לוהי. כאשר יוסף מתוודע לאחיו, הוא ממהר להרגיע אותם:

"ועתה אל תעצבו ואל ייחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם... וישלחני אלוהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ, ולהחיות לכם לפליטה גדולה" (ה-ז).

יוסף עומד על הפער בין המהלך האנושי למהלך השמימי. אחיו של יוסף לא העלו על דעתם שמכירתו תביא אותו בסופו של דבר לכס השליט במצרים. מי היה יכול לשער תרחיש מוזר כזה? אך זו הייתה תוכניתו של ה'. כך יוסף מרגיע את אחיו: אינני כועס עליכם, כי כולנו שימשנו כאן ככלים במשחק הגדול של בורא העולם.

אך יש לזכור שדברים אלו אינם הצהרה מפורשת של המקרא, אלא דבריו של יוסף, המנסה להרגיע את אחיו המבועתים. חז"ל קבעו כי למרות הנאמר בברית בין הבתרים אודות גלות ישראל, אם יעקב ובניו היו מתנהגים אחרת, לא היו יורדים למצרים: "בשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" (שבת י ע"ב).

גם אם הקב"ה תמרן את המאורעות כך שיוסף ירד למצרים, עדיין אין זה מסיר את האחריות מאחיו, כיוון שמעשיהם הובילו בעקיפין למכירה. זוהי התפישה ההפוכה למשתמע בדברי יוסף: יש בה העצמת האחריות האישית, ולא צמצומה.

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשות' בהוצאת מעליות