גדולה אינסופית ויחס לחלש

התפישה האנושית מחברת את הגבורה עם הגובה והחוזק, הנראות היפה של כל הגיבורים, מאז שמשון ועד לרוקי. בניגוד לכך, בכל המיתוסים והסרטים תמיד לגיבור יש את הרגישות והנגישות לאומלל, לעני ולמי שאף אחד אינו מביט בו. בכל סצנה מתבטאת תכונה אחת שלו – כאן הוא שליט העולם ומצילו, וכאן הוא רגיש ומסייע.

בעולם הנביאים והמדרש מתקיים חיבור המשלב את הגבורה עם תשומת הלב לאלו שאינם במרכז החברה – שניהם יחד באותה הסצנה:

"אמר רבי יוחנן: כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקדוש ברוך הוא, אתה מוצא ענוותנותו;
דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים:
כתוב בתורה – "כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים" (דברים י', יז),
וכתיב בתריה - "עשה משפט יתום ואלמנה" (שם, יח).
שנוי בנביאים – "כה אמר רם ונשא שכן עד וקדוש" וגו' (ישעיה נ"ז, טו),
וכתיב בתריה - "ואת דכא ושפל רוח" (שם).
משולש בכתובים - דכתיב "סלו לרכב בערבות ביה שמו" (תהילים ס"ח, ה),
וכתיב בתריה - "אבי יתומים ודין אלמנות..." (שם, ו)" (תלמוד בבלי מגילה לא עמ' א).

המדרש מביא שלושה פסוקים שבהם יש שילוב בין גדולתו של האל, ובין הפניות שלו לטפל במי שאינו מרכז החברה – יתום ואלמנה, דכא ושפל רוח. שלושת הפסוקים מובאים על מנת להדגיש עבורנו, שאל נחשוב שגדולתו של האל, כיוצר העולם וכמי שמנהיג אותו והוא מלך המלכים ואדוני האדונים, מרחיקה אותו מאלו שאינם חשובים. להפך, בכל מקום שמוזכרת גדולתו והיכולת הבלתי מוגבלת שלו, מוזכרת גם תשומת לבו לקטן ולחלש.

המעבר מגדולה אין סופית לחולשה וקטנות באותה התמונה, היא שהופכת אותו להיות מי שהוא.

עוד על אותו נושא ניתן לשמוע בשיעורו של הרב אורי שרקי 'גדולת ה' בירידה לפרטים הקטנים'

באדיבות אתר 929