גבורת השתיקה

בברכה הראשונה בתפילת העמידה נאמר: "... הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים...". מנסחי התפילה השתמשו בניסוחו של משה מספר דברים. המדרש (מדרש תהלים יט, ב) שם את ליבו לשינויים שהתרחשו בצירוף זה:

אמר ר' פנחס הכהן בר חמא: משה תקן להם לישראל סדר תפלה,
שנאמר "כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים האל הגדול הגבור והנורא" (דברים י', יז),
הגדול - שעשה גדולות במצרים,
הגבור - שעשה גבורות על הים,
והנורא - שהוקם המשכן בימיו, שנאמר "נורא אלהים ממקדשיך ..." (תהלים ס"ח, לו).

משה קבע 3 כינויים – גדול, גבור ונורא. כשלכל אחד סיבתו: גדול כנגד הניסים במצרים, גבור כנגד הניסים בים, ונורא על המשכן שנבנה - שממנו יוצאת יראתו. ירמיה הנביא, שהתנבא במהלך החורבן, כבר אינו אומר את כל השלוש. וכך ממשיך המדרש:

ירמיה אמר "האל הגדול הגבור" (ירמיה ל"ב, יח),
ולא אמר "והנורא",
ולמה אמר "הגבור"?
אמר לזה נאה לקרותו גבור, שראה שבניו מסורין בקולרין, וביתו חרבה ושותק,
ולא אמר "והנורא", על בית המקדש שנחרב, שנאמר "נורא אלהים ממקדשך" (תהלים ס"ח, לו),
היכן הוא מורא? שנכנסו שונאים בביתו ולא נתייראו.

ירמיהו בחר להשמיט את הכינוי 'נורא', שהרי הנורא הוא כנגד בית המקדש, וידוע כי אין יראה מצד השונאים שנכנסו והחריבו. אבל המיוחד באמת במדרש זה, הוא ההסבר מדוע בחר ירמיה להשאיר את הכינוי 'גבור'. המדרש, שבתחילה הסביר את 'גבור' כמי שעשה גבורות על הים, מסביר פה את ה'גבור' כמי שמתאפק כשרואה את עמו מובל בשבי. גבורתו של האל בעת החורבן אינה כוחו ועוצמת ידו, אלא השתיקה וההכלה של העונש שהביא על עמו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929