ישעיהו לועג למלך בבל על המחשבה כי הוא יכול להתחרות בה', ומגיב לגאוותו בחומרה רבה יותר מגאוות שליטי גוים אחרים.
לאורך כל ישעיהו ישנן נבואות על מפלת הגויים השונים ששלטו בעם ישראל, אך אף לא אחת מהן היא נבואת לעג לעמים אלו. אם כן, מדוע בוחר הכתוב ללעוג דווקא לבבל? מה עשה מלך בבל שהיה גרוע יותר ממעשי המלכים הגויים האחרים?
ניכר לאורך כל הפרק שמלך בבל שלט במעצמה, ושאף לכמה שיותר כוח והשפעה. שאיפה זו היא תכונה המאפיינת את הרוב המוחלט של השליטים הגדולים העומדים בראש אימפריות. אך מלך בבל לא הסתפק בכך, ושאף ליותר מזה – הוא החשיב את עצמו כאל: "וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי-אֵל אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר-מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן" (יג).
הקב"ה ראה שאיפה זו של מלך בבל, וכעס על החוצפה שלו בהשוואת עצמו לאל ובכך גם השוואה לקב"ה עצמו. כתוצאה מכעס זה, הוא העניש אותו בחומרה יתרה בהשוואה לשאר המלכים. לרוב העמים ה' החזיר כגמולם והוריד את הממלכות מגדולתן, אך במקרה של מלך בבל הוא הוסיף על כך והשפיל אותו באמצעות נבואת הלעג.
ניתן להבחין שבכל פעם שאדם רואה בעצמו איום על מעמדו של הקב"ה, הקב"ה מגיב בחומרה רבה. הדוגמה המוכרת והידועה לכך היא מגדל בבל. מטרת התגובה החריפה היא להזכיר לנו שה' הוא ריבון הכל ושולט בכל, ולנו כבני אדם אין יכולת להגיע למעמדו.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער