גאווה כשרה

והמשובח - כשמתגאה החכם בחכמתו והצדיק במעשהו הודאה לגודל טובת הבורא עליו בהם ושמחה בעבורם, ויגרם לו להוסיף ולהשתדל בהם ולהכנע לקרוביו ולשמח בחבריו ולחוס על כבודם ולכסות סכלותם ולדבר בשבחם ולאהב אותם ולהליץ בעדם ולהזהר בכבודם. וימעטו בעיניו כל מעשיו הטובים, תמיד טורח להרבות מהם, נכנע בעבור חלישותו מהשיג מאוייו בהם, משפיל עצמו למי שמקוה תוספת על ידיו, מודה לא-להים על מה שחננו מן המעלות ומשבח אותו על אשר הפיקו לקנות החמודות. וזאת הגאוה אינה מתנגדת לכניעה ולא מרחקת אותה, ובכמוה אמר הכתוב על יהושפט: "ויגבה לבו בדרכי ה'" (דברי הימים ב י"ז, ו). אך היא מסייעת אותה, ומוסיפה בה, כמו שנאמר: "עקב ענוה יראת ה'" (משלי כ"ב, ד). 

רבנו בחיי - רבנו בחיי בן ר' יוסף אבן פקודה, מגדולי ספרד במחצית השנייה של המאה ה-11. חיבורו המרכזי הוא ספרו המחשבתי-מוסרי 'חובות הלבבות'. הספר נכתב במקור בערבית (באותיות עבריות) ותורגם בימי הביניים על ידי יהודה אבן תיבון ולאורך הדורות פעמים רבות נוספות.