בתי החצרים

לדעת רש"י "בָתֵּי הַחֲצֵרִים" (לא) הם בתים ביישוב מפורז, ללא חומה, ודינם שיצאו ביובל. אך מדוע בתים ביישוב נטול חומה נחשבים כשדה חקלאי החוזר ביובל? האם החומה היא אשר משנה את מעמדו של הבית המצוי ביישוב? האם בעתיד, כשיחזור היובל להיות נוהג, יחזרו כל הבתים לבעליהם הראשונים, שכן רוב האנשים בימינו גרים בערים שאינן מוקפות חומה?

הסבר שונה לאותם "בתי חצרים" מצוי אצל החוקר א' מלמט, העומד על כך שהמונח 'חצר' מופיע בתעודות מתקופת האבות שהתגלו בעיר מארי שבצפון סוריה. באותן תעודות מצוינים יישובים של שבטי נוודים בשם "בני ימין" ו"בני ח'נ" המכונים "חצר". בדומה לכך, גם במקרא מופיעים שמות של יישובי נוודים בעלי הקידומת "חצר" (בראשית כ"ה, טז; דברים ב', כג; ישעיהו מ"ב, יא).

אחד מאותם יישובי נוודים העונים להגדרת חצר בלשון התעודות, התגלה במחקר הארכאולוגי. בנחל רפאים, במקום בו מצוי כיום גן החיות התנ"כי, נחשף לפני למעלה מ־20 שנה יישוב מתקופת הברונזה התיכונה (תקופת האבות) המורכב ממקבצי בתים בודדים הפזורים בשטח. לבתים אלו אין סימן היכר משותף - חלקם גדולים מאוד, לעתים בני מאות מטרים רבועים, וחלקם קטנים יותר. הבתים מורכבים מחדרים רבים, ולא ניכר תכנון כלשהו בצורתו של היישוב. יישוב זה מזכיר את התיישבות הבדווים במאה העשרים.

לאור גילויים אלו, ייתכן כי משמעות המונח "בתי חצרים" היא "בתים בודדים בתוך שטח חקלאי".

למעשה, בתים רבים כאלו, שנועדו בעיקר לעובדי האדמות שסביבם, נחשפו בסביבות ירושלים. מדובר בשטחים מעובדים מימי הבית הראשון הכוללים מדרגות חקלאיות, גתות ובורות מים, וכן בית מגורים הבנוי בסגנון המכונה 'בית ארבעת המרחבים'. אותו בית־חווה ממוקם במרכז השטח החקלאי ומהווה חלק אינטגרלי מהשדה. כיוון שלא ניתן לנתק את הבית משדה העיר, ניתן להבין מדוע קבעה התורה כי בתים כאלו "אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב — עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב" (לא), ודינם לחזור לבעליהם ביובל ככל שדה חקלאי.

כך פירש הרמב"ן: "ובתי החצרים עשויים לשמירת השדות ולהיותם מושב לעובדי האדמה, ועל כן דינם כשדה הארץ" (כט).

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשת דרכים: מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר