לפני ששר המשקים עוזב את בית הסוהר מבקש ממנו יוסף שיזכיר אותו לפני פרעה. חז"ל מפרשים שבקשה זה עיכבה את יציאתו מהכלא בשנתיים. מדוע נענש יוסף? האם אין זה לגיטימי לנקוט בהשתדלות טבעית בסיסית?
בתום דברי הפתרון לחלומו של שר המשקים, מוסיף יוסף בקשה אישית ממנו. בקשתו הצנועה היא שיזכירנו לפני פרעה כדי שיוציא גם אותו מן הכלא- "כי אם זכרתני אתך... והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה" (יד).
רש"י על פי חז"ל מבקר את מעשהו זה של יוסף. משום ששם בטחונו ברהבים (המצרים) ולא בטח רק בקב"ה, נענש ששר המשקים שכח אותו, ולכן התעכבה יציאתו מן הבור בעוד כשנתיים. הוא אף סומך דבריו על הפסוק "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו" (כג)- שתי שכחות כנגד שתי בקשות זכירה.
ביאור זה מפליא ביותר. כיצד ניתן לטעון דווקא על יוסף שאינו מספיק בוטח בה'? הלוא יוסף הוא זה שבכל מקום שם שמים שגור בפיו (ח; מ"א, טז) והכתוב מעיד עליו שה' איתו בכל מעשיו (ל"ט, ה, כא).
זאת ועוד, היכן שמענו שהשתדלות טבעית היא סתירה לאמונה וביטחון? הלוא מי גדול מיעקב אבינו שהכין עצמו למלחמה ושלח דורון מלבד התפילה לה'? כך גם אברהם ויצחק בהתמודדותם עם אבימלך מלך גרר ועמו בתכסיסים אנושיים? ההשתדלות הינה האמצעי דרכו מופיע השפע האלוקי ואין בכך כל סתירה לאמונה שהכל מאיתו יתברך.
דומה שיש לבאר את דברי חז"ל אחרת. המדרש מדגיש ש"קץ שם לחושך". כל סיפור הגלות והגאולה ממצרים הינו תכנון אלוקי שמטרתו להצמיח את עם ישראל. תחילתו של תהליך זה קשור לגדולתו של יוסף המתחילה ביציאתו מבית הכלא. הכרח היה, שלא יהיה נראה כלל כאילו יד זרים היא זו שמקדמת את התהליך ולכן היה צריך להשכיח כליל את בקשתו של יוסף. אמת היה שנתעכבה יציאתו אך לא כעונש אלא כבירור תהליך יצירת עם ישראל מכל סיגים זרים.
ייתכן שזו גם הסיבה לכך כי יציאת מצרים (סיום אותו התהליך) נעשתה בעל כורחו של פרעה, כי ה' הקשה את ליבו, כדי שלא יהיה לפרעה חלק בתהליך זה.