בשבח הפחד

"אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד, וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה" (יד)

חציו הראשון של הפסוק מדבר בשבח הפחד. האמנם טוב לפחד? 

כדי להבין זאת, נעיין תחילה בחציו השני של הפסוק, המביא את הניגוד לפחד, ומתוך כך נוכל להבין מה חיובי בפחד:

"מקשה לבו יפול ברעה": דבר קשה הוא דבר שאינו מושפע מגורמים חיצוניים (ההפך של דבר רך). "מקשה לבו" הוא מי שעושה את ליבו קשה, מי שמחשבותיו ורגשותיו אינם מושפעים מכל גורם חיצוני; בפרט, הוא אינו מושפע מסימני סכנה בסביבתו, ואינו פוחד לעולם.

הפסוק טוען שמאושר יהיה מי שמפחד תמיד, כלומר מי שמושפע מסימנים המעידים על סכנה ופועל בהתאם - מתקן את מעשיו באופן חומרי ורוחני;

אבל מי שמקשה ליבו ואינו מושפע מסימני הסכנה - ייפול ברעה, כי לא ייזהר ולא יתקן את מעשיו.

הפחד של יעקב

"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ. וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ... לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת... וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם... הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו..., וַיִּקַּח מן-הבא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו" (בראשית ל"ב, ח-יד)

יעקב אבינו הרגיש בליבו פחד מפני עשו. הוא לא הקשה את ליבו, לא התעלם מהפחד, אלא מיהר לפעול, בשלוש דרכים:

- התכונן לסכנה באופן טבעי, על-ידי חלוקת המשפחה לשני מחנות;
- התכונן לסכנה באופן רוחני, על-ידי תפילה אל ה';
- והשתדל לנטרל את גורמי הסכנה, על-ידי שליחת מתנות לאחיו הפגוע.

הקשיית לב פרעה

"וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות ז', ג)

על פי הפסוק במשלי כ"ח ניתן להבין שהפועל "מקשה ליבו" מנוגד לפועל "מפחד"; "מקשה ליבו" הוא אדם אמיץ, שאינו פוחד גם מדברים מפחידים.  

אם ניקח את המשמעות של "מקשה ליבו" ממשלי ונפרש לפיה את הפסוק בספר שמות, נבין שה' לא מנע מפרעה לחזור בתשובה, אלא רק מנע ממנו לפחד. דווקא שלילת הפחד הגדילה את הבחירה החופשית של פרעה: אילו פרעה היה מפחד, היה נאלץ להיכנע ולשחרר את בני ישראל כבר לאחר המכות הראשונות; ה' הקשה את ליבו כדי שתהיה לו בחירה חופשית ויוכל להחליט באופן ענייני.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר הניווט בתנ"ך