ברכה של אהבה

"וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם" (כב).
הברכה היא ברכת כוהנים (המופיעה בבמדבר פרק ו'), ברכה שיש בה מילים נשגבות עם הרבה הוד והדר, והיא כוללת בתוכה ברכה לשמירה חומרית, רוחנית וברכת השלום בין אדם לעצמו ולסביבתו ‒ "וישם לך שלום".
אהרן שנשא ידיו אל העם, יצר מצווה לדורות ששמה "נשיאת כפים", שיש בה הרמת ידיים ופריסת כפות הידיים, אך לא ברור הקשר בין נשיאת הידיים לברכה.
הרמב"ם מדגיש שחלק מהותי מהברכה הוא פעולת הידיים "מחזירין פניהם כלפי העם ופושטים אצבעותיהן ומגביהין ידיהם כנגד כתפיהם ומתחילין יברכך ה' וישמרך". בברכת כוהנים יש עוד מרכיב ‒ "וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה" ‒ מצווה שחובה לעשות אותה מתוך אהבה.
הכהן המברך חייב לצאת מעצמו, מאהבתו העצמית שבאה לידי ביטוי בגאווה של יצירה בידיו.
הכהן משתמש בידיו ופושט את ידיו באהבה לכל אחד מישראל, כשכפות ידיו כלפי מטה כדרך המברכים, ומברך את כולם ביחד. רק כשתהיה ביניהם אהבה ושלום ואחדות, תחול עליהם אהבת ה' וברכתו באמצעות ברכת כוהנים. הכהן אומר במעשהו, בעזרת ידיו ובפיו, אהבה, אחריות לזולת, פתיחת היד, ניקיון כפיים, שדרכם נפתח הלב לחוש את אהבת הכהן שמבטאת את אהבת ה'.
שלום בין אדם לעצמו ובין אדם לזולתו יחול באהבה, בניקיון הלב, פתיחת היד וניקיון כפיים, ברגישות ובעדינות שבמעשה שבין אדם לזולתו ובין אדם לאלוקיו.

באדיבות אתר 929