איוב יודע שחיי השפע עלולים להוביל לרום הלב ושכחת ה', ברכת ה' עלולה להוביל ל"וברכו אלהים בלבבם" (ה), והוא נזהר מכך על מנת שהברכה לא תהפך לקללה. לאחר שעמד בניסיון העושר והשובע בא השטן ומנסהו בניסיון העוני.
ספר איוב נפתח במוטיב של ברכה - ברכת ה' על איוב. אבל מיד נשמעת ברכה גם במובן אחר: "והשכים בבקר והעלה עולות מספר כולם, כי אמר איוב: אולי חטאו בָנַי וברכו אלהים בלבבם..." (ה).
'ברכה' זו משמשת במובן הפוך, כי מתוך "וברכו" משתמע 'וקיללו'. מאחורי לשון הברכה מסתתר הפך הברכה. מאיזו 'ברכה הפוכה' בלב בניו חושש איוב בתומתו? מה יוכל לגרום להיפוך ברכה?
נראה, שדבר זה הוא רום לבב ושכחת א-לוהים, מתוך חיי שובע ועושר וישיבה לבטח. ההישקעות באכילה ושתייה, דוגמת: "ואכל ושבעֵ ודשן ופנה אל אלהים אחרים" (דברים ל"א, כ), מאפיינת את רוב ימי המשתה של בניו. בהעלאת עולות "מספר כולם" משתדל איש תם זה לכפר על ההרהור שבו, אולי, חטאו בניו בסתר לבם. איוב רואה בחיי שפע - ניסיון; הוא מרגיש בסיכוך עליו - סיכון; הוא יודע שברכת ה' על ביתו דורשת ממנו להיזהר מ'ברכת אלוהים' ההפוכה.
הברכה המהופכת הזאת - מקורה ומוצאה בברכה אמתית מאת ה': "הלא אתה שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב" - אומר השטן - "מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ..." (י).
במילים אלו מנסה השטן 'להסית' את הא-לוהים, למצוא בברכה עוון ולהפכה לקללה, לגרום לכך שהרע שממנו סר איוב ביחס לבניו יתגלגל לידיו: "ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו - אם לא על פניך יברכך" (יא).
השטן טוען, בעצם, שאחרי שאיוב עמד בניסיון העושר והשובע, יש לנסותו בעוני. אם ה'ברכה' לא יצאה מפיו מרוב כול, אולי תצא מחוסר כול. אולם איוב עדיין מחזיק בתומתו: "ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבֹרך!" (כא), ומעיד הכתוב, שהברכה הזאת איננה 'תפלה' - "ולא נתן תִפלה לאלהים" (כב).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך כתב העת "מגדים" בהוצאת תבונות