ברית בין הבתרים

עיקרה של ברית בין הבתרים הוא בפסוקים יז-יח:

"ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה. ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמור, לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת".

אין זו ברית בין הבתרים היחידה במקרא. גם בירמיהו ל"ד (יח-יט) נזכרת ברית כזו, בה עוברים בין בתרי העגל, וברית כזו מתוארת גם בתעודה אשורית בכתב היתדות מן המאה השמינית לפנה"ס.

ברית בין הבתרים אינה, אפוא, טקס מיוחד המתואר בבראשית ט"ו, אלא פרוצדורה משפטית שהיתה מקובלת במשך אלפי שנים, ולאו דווקא בישראל.

אברהם בא לארץ כנען והתהלך בה בסימן של "לזרעך אתן את הארץ הזאת" (י"ב, ז). חלפו עשרות שנים, הוא הזקין, וזרע לא ניתן לו. הוא האמין אמנם בה' תדיר, אך התחיל לפקפק בפירוש שפירש את הבטחת ה'. אז גומל בלבו 'פירוש נכון' - ה' אמת והבטחתו אמת, אך הזרע שהבטיח לי זרע סמלי הוא. ואלה היו דבריו אלי: "ונברכו בך כל משפחות האדמה" (י"ב, ג). שומה עלי אפוא לקרוא בשם ה' ולהודיע שמו וייחודו. כאשר יאמצו להם יושבי הארץ את אמונתי, אזי ייחשבו לזרעי ויתקיים בהם "לזרעך אתן את הארץ הזאת".

אז באה התשובה: "לא יירשך זה, כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך" (ד), כלומר טועה אתה, אני לא נתכוונתי לסמל, כי אם לזרע של ממש.

אברהם נבוך. ושואל "במה אדע" (ח), והתשובה היא, אם נתרגמה ללשון מודרנית, כזאת: כאשר אתה, אברהם, עניין מסובך וכבד משקל לך עם רעך, מהו המעשה אשר הנכם עושים? הולכים אל השופט, נוטלים בהמה, כורתים אותה, ומי שמתחייב עובר בין הבתרים. ובכן, אומר לו ה', "קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת ואייל משולש" (ט) ואחר כך, "ויבתר אותם בתווך... ויהי השמש באה ועלטה היה, והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה" (יז), כלומר: אני בכבודי ובעצמי מקבל עלי פרוצדורה משפטית זאת, אני בעצמי עובר בין הגזרים למען תבין כי זה עניין ברור, ממשי, בלי סימבוליקה ובלי אלגוריות.

"ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמור, לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת..." (יח)

פירושו של דבר כי את כל אלה נותן אני לזרעך, ולא שהם יהיו כביכול זרעך.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת