בריאת העולם מנקודת מבטו של איוב

בפרקנו מתאר איוב, כהמשך לתיאוריו של בלדד, את 'רעם גבורותיו' של הקב"ה, בורא העולם.

"הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ מִתַּחַת מַיִם וְשֹׁכְנֵיהֶם: עָרוֹם שְׁאוֹל נֶגְדּוֹ וְאֵין כְּסוּת לָאֲבַדּוֹן: נֹטֶה צָפוֹן עַל תֹּהוּ תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה: צֹרֵר מַיִם בְּעָבָיו וְלֹא נִבְקַע עָנָן תַּחְתָּם: מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּה פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ: חֹק חָג עַל פְּנֵי מָיִם עַד תַּכְלִית אוֹר עִם חֹשֶׁךְ: עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ: בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב: בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה חֹלֲלָה יָדוֹ נָחָשׁ בָּרִיחַ" (ה-יג)

תיאורו של איוב מתרכז בחלק של מעשה הבריאה המתואר בספר בראשית ביום השני (השמים והמים העליונים) וביום השלישי (המים התחתונים ותהומותיהם). הוא מתאר את התבוננותו החודרנית של הבורא בשאול ובאבדון, את קיומם הרופף של הארץ ושל 'הצפון' החשוך ואחר כך את קיומם הרופף של השמים על עמודיהם. הוא מתאר את המים הרבים שבמרחבי האינסוף ואת נצחונו של הבורא על הים ועל שרו – רהב. הוא מתאר גם את בריאתם של יצורי השאול האימתניים, הרפאים ולוויתן נחש הבריח (ראה ישעיהו כ"ז, א).

איוב מתרכז בבריאה הבלתי מושגת, המפחידה, מטילת המורא. הוא שב אל עיקרי טענותיו הראשונות, שה' ברא את העולם כדי להטיל עליו את חיתתו, ולא כדי להצמיח ממנו ישועה. דבריו הם המשך טבעי לדברי בלדד שקדמו לו. בלדד טען שנכון מצדנו לירוא את הא-ל. איוב רואה זאת מזווית שונה – עד כמה לא צודק הא-ל, שלא ברא את העולם אלא להטיל עליו את פחדו.

לא הביאו בחשבון, לא בלדד ולא איוב, עד כמה הצמיחה החיובית, הנותנת תקווה, אף היא חלק ממעשה הבריאה.