בקשה לחברה טובה יותר

המשפט ועשיית הצדק הם נושא חשוב ומרכזי בתורה, בנביאים ובכתובים. לכאורה, עשיית הצדק והוצאתו לפועל, הוא עניינם של השלטון ומערכת השפיטה על שלוחותיהם הרבות. "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך..." (דברים ט"ז, יח) מצווה התורה בפרשת שופטים בספר דברים. זו קריאה למהלך שלטוני מובהק. "לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" (שם, יט) זו קריאה ברורה למערכת השיפוט על כל רבדיה. אבל, מה עם האדם הפרטי במהלך חייו הרגיל? האם הוא מחויב לערכים הנ"ל? לכאורה מה לו להיות שופט? האם הוא חשוף לעבירת השוחד ביחסים שבינו לבין חבירו? בינו לבין משפחתו?

התורה דורשת מהאדם: "בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא י"ט, טו), לכאורה גם מצווה זו היא דרישה מהשופט בעת מהלך המשפט ובעת גזירת דינם של המתדיינים. אבל חז"ל למדו מכאן את כללי ההתנהגות הנכונה של האדם לחבריו. עצם השימוש של התורה במלה: "תשפוט" אומר לנו, כי אכן יש דרישה מהאדם לשים עצמו כשופט, במובן הזה שהוא חייב להפעיל "ראש גדול" ושיקול דעת רציני ביחסים שבינו לסביבתו.

כשם שעל השופט להאזין היטב ומתוך כבוד לעומדים לפניו, ואחר כך לפסוק את דינו מתוך אחריות גדולה, כך על האדם לפעול בחיי היום-יום שלו אל מול הסובבים אותו. אם אין הוא מסוגל לעשות זאת, ויש כאלה שקצרה ידם והבנתם אל מול המתרחש במציאות חייהם, חלה עליו החובה לדון את הסובבים אותו לכף זכות. זהו הצדק שהתורה דורשת מאיתנו. בכל מקרה שבו איננו מסוגלים לרדת לעומקו של העניין, עלינו לזכות את הסובבים לנו. עלינו לייחס להם כוונות טובות, גם כאשר הנסיבות, לכאורה, לפי הבנתנו באותה עת, אינן מאפשרות לנו למצוא כף זכות במעשיהם.

כל הנ"ל הוא הרקע לפרקנו. דוד מתאר מציאות כואבת של חייו. לא רק שלא דנים אותו לכף זכות, אלא הפוך מכך. השיפוט של אנשי הרשע את בני האדם, ובתוכם את דוד עצמו, הוא "כדמות חמת נחש" (ה). כלומר כמו הנחש, ארס מסוכן טמון בפיהם ביחסם אליו. לא ניתן לעצור אותם. הם כנחשים חרשים שאפילו מלחשי הנחשים לא יכולים להשפיע עליהם, ולכן סכנתם רבה. שלמה המלך אמר: ”מוות וחיים ביד הלשון". החובה של האדם מישראל לדון את האדם לכף זכות עשויה להביא את החברה לחיים טובים בהרבה מזו המרומזת בפרק שלנו.

האנשים בפרקנו הם בעלי דיבור רע, ייחוס כוונות רעות לזולת, המלווים בזדון לב וברוע הטבועים בהם מעת לידתם. הם ינקו את יחסם הזה לחיים עם חלב אמם. ההתנהגות הזו מביאה לסביבת חיים קשה ומסוכנת. לא לחינם דוד מתפלל ומתחנן אל ה' שיעקור את שיניהם של הרשעים, המסוכנים ממש כחיות טרף. הנזק הסביבתי שהם עלולים לחולל, גדול ממה שניתן לשער. לכן דוד מבקש פעולת מנע, עוד לפני שהרשעים יוכלו להזיק באופן ממשי.

ההיענות לתפילתו של דוד, לא רק שתגרום לישועה חברתית גדולה, היא תגרום גם לקידוש שם שמיים. כל מי שיראה בתבוסתם של מפיצי הלשון הרעה, יאמר: "... אך פרי לצדיק, אך יש א-להים שופטים בארץ" (יב). יש מי ששולט בעולם. הרשע נענש! והצדיק, השומע בקולו של ה' ללכת בדרך הישר והטוב, בא על שכרו. כך מקווים אנחנו שיתרחש בעולמנו הקרוב והרחוק.

באדיבות אתר 929