מדוע היה צורך לבקוע את הירדן כדי להכנס לארץ? והאם זהו רק מקרה שאותם ביטויים המופיעים בפרקנו ובדבריה של רחב למרגלים נמצאים גם בסיפור קריעת ים סוף או שמא ישנה כאן גם משמעות נסתרת?
לאחר שוב המרגלים משליחותם מתכוננים ישראל לחצות את הירדן בדרכם לארץ כנען. הם ממתינים שלושה ימים קודם החציה כפי שנצטוו מתחילה ואז ארון ברית ה' נכנס לתוך הירדן נשוא בידי הכהנים.
על אף שמי הירדן רבים באותה תקופה, תקופת 'ימי קציר', וכל מי הגשמים והפשרת השלגים העצימו את הירדן, המים קמו נד אחד (טז). בדיוק כפי שנאמר בקריעת ים סוף "כמו נד נוזלים" (שמות ט"ו, ח). אף הביטוי "וכל ישראל עוברים בחרבה" (יז) גם הוא מקביל לנאמר שם "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים" (שמות י"ד, כט).
דברים אלו כמובן מתחברים לדברי רחב בפרק הקודם שהזכירה גם היא ביטויים קרובים לאלו שהוזכרו בקריעת ים סוף: "וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם" (ב', ט) המקביל לנאמר בשירת הים "נמוגו כל יושבי כנען" (שמות ט"ו, טו) וכן "אשר הוביש ה' את מי ים סוף" (ב', י).
מה מסמלת קריעת ים סוף ומדוע נזכרה דווקא היא מכל ניסי ה' במצרים ובמדבר?
דומה שקריעת ים סוף מסמלת את קימת כל שונאי ישראל עליהם לכלותם ואת יד ה' המגנה על ישראל ומצילה אותם מכל אויביהם. דבר זה היה נדרש כנגד האומה המצרית שקמה לכלותם בעת שיצאו ממצרים וגם נדרש כעת בעת כניסתם לארץ. זהו הזמן בו יצטרכו להתמודד עם עמי כנען המשולים למים שבאים לשוטפם.
ה' מראה לעם ישראל כי הוא יוכל לעמי כנען בדיוק כדרך שיכול היה למצרים. יעידו על כך דברי יהושע עצמו בפרקנו המעודדם בהקשר לכך כי ה' יוריש את כל עמי כנען מפניהם (י). כך גם בפתיחת פרק ה' מתואר כיצד כל מלכי האמורי נמוגו כאשר שמעו על נסיגת מי הירדן. נמצא, כי לא מדובר רק בפתרון טכני למעבר הירדן אלא בביטוי סמלי לנצחונם הצפוי על אויביהם.