בפרספקטיבה רחבה יותר

קל, אולי אף כמעט מתבקש, לשפוט את שאול הרודף את דוד ולמצוא אותו אשם ברדיפת כבוד, בקנאה אובססיבית ובסירוב מקומם להכיר במציאות. קל להשוות בין שאול ובין פוליטיקאים בני זמננו, שלפעמים נדמה שהם "נדבקים לכיסא" ומסרבים לוותר על השררה ועל הכבוד.
אלא אם כן מסתכלים על יחסי שאול ודוד במבט רחב יותר, ורואים את שאול, איש שבט בנימין, כבן רחל – ואת דוד, איש שבט יהודה, כבן לאה. רחל ולאה בנו שתיהן את בית ישראל, וכל אחת מהן תורמת לבניינו של בית ישראל נדבכים מסוג אחר. בית ישראל אינו יכול להיבנות, ואינו יכול לשרוד, אלא בשילוב הכוחות המיוחדים של שתיהן. אבל ההבדל ביניהן הוא מהותי, ובניה של כל אחת מהן תופסים את העולם, ואת הקשר עם הבורא, באופן שונה לחלוטין מזה של בני האחרת.

קרוב לוודאי שגם בין הפוליטיקאים בני זמננו יש אידיאליסטים אמיתיים, הרוצים להישאר בכיסאותיהם ובעמדותיהם לא מתוך תאוות כבוד ושררה, אלא משום שהם מאמינים שהמדינה זקוקה למה שרק הם מסוגלים לתת לה.
לא כל שכן שאול המלך. במבט הרחב הוא נראה כמי שפשוט מאמין שעם ישראל זקוק לו וזקוק לכוח הרחלי אשר רק הוא, בן רחל, מסוגל להעניק לו. ונראה שהוא אוהב את דוד, אבל אינו מסוגל למסור את הנהגת עם ישראל לידיו של בן לאה.

באדיבות אתר 929