בעקבות עשתורת וענת

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי בֶּן אָדָם הֲתִשְׁפּוֹט אֶת אָהֳלָה וְאֶת אָהֳלִיבָה וְהַגֵּד לָהֶן אֵת תוֹעֲבוֹתֵיהֶן:  כִּי נִאֵפוּ וְדָם בִּידֵיהֶן וְאֶת גִּלּוּלֵיהֶן נִאֵפוּ וְגַם אֶת בְּנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלְדוּ לִי הֶעֱבִירוּ לָהֶם לְאָכְלָה:

אהלה (שומרון -  האישה המשנית החיה באוהל שלה) ואהליבה (ירושלים -  האישה העיקרית, שהאוהל שלי נמצא אצלה) מתוארות בפרק זה בתיאורי ערווה קשים מכול. הן מזכירות את האלות הכנעניות, שפסליהן תמיד בדמות אישה עירומה ולמרגלותיהן שרידי גוויות טבוחות ואכולות. האלות המצריות למשל, לבושות לעולם בצניעות. בתרבות הכנענית ההתמכרות לתאוות הבשרים הפכה לאקסטזה, לפולחן דתי, להכרח בל יעבור. לא לחינם נצטוו בני ישראל בעוברם לארץ כנען להיפטר בכל מחיר מן התרבות האלילית הכנענית.

ליד אשקלון נמצא לפני שנים קבר אחים של מאה ועשרים תינוקות בני יומם ליד שוק הזונות שבאשקלון העתיקה. קבר אחים זה מזכיר, שלתאוות הבשרים עם האישה יש מחיר! ההיריון הצפוי, הלידה וגידול הילד. הדרך להיפטר לפחות מן היסוד השלישי של המחיר הוא להרוג את הילד בעת לידתו ולקוברו בחשאי, שהרי הזונה לא נבעלה כדי ללדת ילד. כך נראים הילדים בתיאור הקשה ביחזקאל, וכמצוטט לעיל, כך נראות סביבותיה של האלה הכנענית האכזרית. כך מתאר יחזקאל את השפעתה הקשה של התרבות הכנענית על ירושלים.

*

יהיו מי שיתענגו על התיאורים האירוטיים של הנביא, כך יכתוב הנביא להלן (ל"ג):

בְּנֵי עַמְּךָ הַנִּדְבָּרִים בְּךָ אֵצֶל הַקִּירוֹת וּבְפִתְחֵי הַבָּתִּים וְדִבֶּר חַד אֶת אַחַד אִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר בֹּאוּ נָא וְשִׁמְעוּ מָה הַדָּבָר הַיּוֹצֵא מֵאֵת ה' ... וְהִנְּךָ לָהֶם כְּשִׁיר עֲגָבִים יְפֵה קוֹל וּמֵטִב נַגֵּן וְשָׁמְעוּ אֶת דְּבָרֶיךָ וְעֹשִׂים אֵינָם אוֹתָם:

כך הבין גם חיים חפר בשירו על יחזקאל את נבואותיו, והתלהב ממנו בהתאם, וקרא לו "בומבה של נביא". אולם, אדם בעל ערכים נרתע מתיאורים אלה, ולכך התכוון הנביא.