בעד אשנבי נשקפתי

פרקנו עוסק באזהרה מפני האישה הזרה. כך כחלק מדברי הפתיחה של המורה הוא מצהיר "לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה" (ה). ומיד לאחר מכן "כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב" (ו-ז). ראוי להבין מיהו כאן הדובר ומה משמעות הדברים?

בפשטות, הדובר הוא המורה שמשקיף מהחלון ורואה צעירים חסרי ניסיון וחינוך שהולכים אל ביתה של האישה הזרה. בתרגום השבעים פסוק זה מופיע בלשון נסתר ולא בלשון מדבר: "כי בחלון ביתה בעד אשנבה נשקפה" לפי זה האישה היא זו שצופה מן החלון ולא המורה.

למעשה מוטיב ההשקפה מן החלון מוכר לנו גם ממקומות אחרים במקרא. אם סיסרא משקיפה בעד האשנב ומחכה לבנה שישוב מהמלחמה (שופטים ה', כח); מיכל בת שאול נשקפה בעד החלון כשדוד מעלה את ארון ה' לירושלים (שמואל ב ו', טז); וכן איזבל משקיפה מהחלון לפני גזר דין המוות שלה (מלכים ב ט', ל). שלושת השקפות אלו מצטרפות למוטיב משותף לפיו ההשקפה מהחלון מבשרת על סכנה שמתקרבת. שלוש הנשים שצפו מן החלון קיבלו עונש כליה ומוות: אם סיסרא איבדה את בנה, מיכל איבדה את המשכיות מלכות שאול "ולמיכל בת שאול לא היה ילד עד יום מותה" (שמואל ב ו', כג), ואיזבל מצאה את מותה עם בואו של יהוא.

בין אם המורה משקיף מן החלון ובין אם האישה היא זו שמשקיפה, הכתוב משתמש כאן במוטיב ההשקפה מהחלון כדי לבשר על הסכנה הכרוכה בהליכה אחר האישה הזרה: מוות, חורבן וכיליון, כפי שגם מסיים המורה את דבריו בסוף הפרק: "כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ. דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת" (כו-כז).

(להרחבה ראו: ל' רמון, בעד החלון נשקפה: השתקפות המוטיב במקרא ובספרות הבתר מקראית, תל אביב תשע"ב).