בנפול אויבך אל תשמח

הנבואה למואב בפרקים ט"ו-ט"ז היא חלק מנבואותיו של ישעיהו על הגויים.
המאפיין המעניין בנבואה הזאת הוא השתתפותו של ישעיהו בצערה של ממלכת מואב.

ממלכת מואב לא הייתה ידידה גדולה של ממלכות יהודה וישראל. פעמים שהייתה משועבדת להן, ופעמים שפרקה עולה (כאשר יהודה וישראל נחלשו). ובכל זאת ישעיהו מנבא על תבוסה של מואב לאויב אנונימי בלי כל ציניות ועם הרבה אמפטיה.

חוקרים טוענים שישעיהו משתמש בקינה עתיקה שחוברה במואב, ועדיין אין ספק שאם הוא היה רוצה, ניתן היה בקלות להפוך קינה זו למבט ציני, מזלזל ולועג לאסונה של מואב, אבל ישעיהו לא עושה זאת.

ישעיהו מקיים בנבואתו את דברי המשורר במשלי "בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ" (משלי כ"ד, יז). בעוד כמה עשרות שנים יהיה גורל יהודה כגורל מואב. מפלתה של מואב לא אמורה להוות מקור שמחה ליהודה, אלא מקור ללמידה. מה צריך לעשות כדי שלנו זה לא יקרה.

הלקח, כנראה, לא נלמד.

באדיבות אתר 929