בני אברהם והארץ המובטחת

אפשר, שהצורך של אברהם להוליד בנים רבים קשור בהבדל שבין שתי הבריתות שכרת עמו הקב"ה. בברית המילה הודיעו הקב"ה במפורש שברית זו תוקם עם זרע הקודש בלבד, עם בנה של שרה, עם יצחק. בברית זו ניתנה לאברהם ארץ כנען, והיא תינתן לזרעו של יצחק. זוהי הארץ הקדושה.

אך עם אברהם נכרתה גם ברית בין הבתרים, ובה אין מדובר על ארץ כנען אלא על "הארץ" - מנהר מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת. ברית זו איננה מדברת על קדושת זרע אברהם, אלא על התהליך ההיסטורי שהוא עתיד לעבור בגלות בעבדות ובעינוי, עד שיגיע לבנות את מלכותו העצמאית בארצו שלו.

ארץ כנען, בין הירדן לבין הים, היא ארץ קדושה ואדמתה קדושה, ועליה אומרת התורה: "ותטמא הארץ ואפקוד עוונה עליה ותקיא הארץ את יושביה" (ויקרא י"ח, כה). אך דומה שאין בכוחה של ארץ קטנה זו להקים בה מלכות עצמאית. לאורך כל תקופת המקרא, עצמאותה לא החזיקה מעמד לאורך זמן, והיא הייתה משועבדת לאימפריה התורנית.

היחידה הגיאו-פוליטית של מלכות ישראל העצמאית היא בין נהר מצרים לנהר פרת. רק כשזכינו לגבולות הרחבים, בימי דוד ושלמה, הייתה מלכות ישראל עצמאית לגמרי. לכן, כשמדובר על נחלתו של עם ישראל מנקודת מבט היסטורית ובמעבר מגרות לעצמאות מדינית - מדובר על ארץ ישראל השלמה, מנהר מצרים עד נהר פרת.

אמנם, אין בכוחו של עם ישראל לאכלס את השטחים הנרחבים של ארץ זו ואת מדברותיה הגדולים, עד שיהיה מספרם רב.

נראה שזוהי הסיבה לכך שאברהם הוליד בנים רבים ושילחם מעל יצחק בנו. את ישמעאל שילח אברהם למדבר סיני, המוליך אל שור מצרים; ואת בני קטורה הוא שילח למדבר המזרחי, המשתרע עד לארץ הפרת. כך ניסה אברהם למלא את הארץ שבין נהר מצרים לנהר פרת בבניו שלו - בני ישמעאל, בני קטורה, אדום ובני לוט, עמון ומואב, שגם הם ייחשבו על זרע אברהם. כולם גרים ב"ארץ" - הארץ שבין נהר מצרים לנהר פרת, אך בנחלה הקדושה, בארץ כנען, יגור יצחק בלבד, שעמו הקים הקב"ה את ברית המילה.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון