בנה הגדול ובנה הקטן

מדוע הטעתה רבקה את יצחק? נראה, שהדבר המרכזי המנחה את רבקה הוא הנבואה שקיבלה בזמן הריונה, בשעה שהלכה לדרוש את ה': "שְׁנֵי גיים [גוֹיִם] בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (כ"ה, כג). עוד טרם נולדו, ידעה רבקה ששני בניה יהיו לשני לאומים, ושישנה עדיפות לצעיר על פני הגדול, והגדול עתיד לעבוד את הצעיר. רבקה ככל הנראה לא שיתפה את יצחק בידיעה זו.

כאשר שמעה רבקה את יצחק מבקש מעשו – "בְּנוֹ הַגָּדֹל" (א) להביא לו ציד, כדי לברכו לפני מותו, הבינה רבקה, שבדעתו של יצחק לברך את עשו בברכת – "יַעַבְדוּךָ עַמִּים", בניגוד לתכנית האלוקית, שלפיה – "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר". נראה, שידיעה זו היא שהביאה אותה ליזום את תוכניתה המיוחדת.

התורה מבטאת רעיון זה בשני מקומות. כבר בתחילת הסיפור, בשעה שרבקה מלבישה את יעקב בבגדיו של עשו, רומזת התורה מדוע עושה זאת רבקה: "וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן" (טו). הבחנה זו מסבירה בדיוק את פשר מעשיה של רבקה, היודעת כי בנה הגדול – בנו הגדול של יצחק – עתיד לעבוד את בנה הקטן, ולא להפך, כתוכניתו של יצחק. תוכניתה של רבקה יוצאת לפועל, ויצחק מברך את יעקב בברכת "יַעַבְדוּךָ עַמִּים" (כט).

בהמשך, רבקה רואה שוב שנבואת "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" בסכנה: עשו זומם להרוג את יעקב! רבקה נחלצת מיד לעזרת יעקב, כששוב רומזת התורה למניעיה: "וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן" (מב). רבקה שולחת את יעקב ללבן אחיה, כדי שבמקום ש"אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד" (מה), תוכל הנבואה להגשים את עצמה: לאום מלאום יאמץ, אך בסופו של דבר אכן – רב יעבוד צעיר.

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'נקודת פתיחה' בהוצאת מכון צומת